צִמָּאוֹן הוּא מַחֲלָה מְסֻכֶּנֶת, הַטֶּבַע מְנַצֵּחַ אֶת הַזְּמַן.
זֵר פְּרָחִים מְיֻבָּשִׁים עַל שֻׁלְחָן מְבַשֵּׂר עַל אֵבָרִים רוֹעֲדִים
כִּדְבָרִים יָפִים הַנּוֹטִים לְהִשָּׁבֵר. אֲנִי מַפְנִימָה אֶת הַדְּפִיקָה בַּדֶּלֶת,
אֶת הַמֶּרְחָק מֵהַמַּיִם וּמְבַקֶּשֶׁת מֵהֶם לָבוֹא לְבַקֵּר.
כֻּלָּנוּ אוֹתוֹ הַיָּם. מִתְאַפֶּקֶת לֹא לְהָקִיץ אֶת הַנְּמֵרִים.
הַנִּסָּיוֹן לְהַמְצִיא חַיּוֹת שֶׁיָּגֵנּוּ
וּלְהַכְנִיעַ חֲפָצִים הוּא חִפּוּשׂ אַחַר שֶׁקַע חַשְׁמַלִּי וּמַאֲבָק עִם אָבָק.
יֵשׁ הַרְבֵּה אָבָק בָּעוֹלָם.
אִי אֶפְשָׁר לְהַחְלִיט אִם הַתְּנוּעָה מִתְפַּשֶּׁטֶת אוֹ מֻפְשֶׁטֶת אוֹ פְּשׁוּטָה
לַהֲבָנָה, אִם כָּל זֶה הֶגְיוֹנִי אוֹ חֲגִיגִי,
וּמַה יִּקְרֶה לְחִיּוּךְ
שֶׁיִּצָּבַע כָּחֹל וִילַטֵּף אֶת הַמְבַקֵּשׁ לִהְיוֹת, מַד זֶרֶם חוֹלְמָנִי
