מוזמנים ומוזמנות 🙂 למסיבת העיתונאים הראשונה (!) של הוצאת שנורלנד בעריכתי. הוצאת שנורלנד היא הגדולה והמדהימה בעולם ובכל השפות, ומי שלא מוזמן למסיבה כנראה לא מקובל כל כך 🙂
גילוי נאות: אני הכי מקובל, כי אני ארגנתי את המסיבה 🙂
הפעם אני רוצה להמליץ על סופרת לא מוכרת ונהדרת, שאתם חייבים חייבים לקרוא רבותיי ורבותיי: לאה איני. עיניים שלי! איזה סופרת! טוב שסוף־סוף הכרנו.
גילוי נאות: אני עורך את לאה בספרה הראשון בהוצאה שלנו 🙂 ואת המדורי – דורי מינורי ממליץ על עצמו 🙂
השבוע, בשל ירידת המוזיקליות בשירה העברית, אני רוצה להמליץ לכם על שני סולמות מוזיקליים שתוכלו לשלב ביצירתכם:
סולם דורי וסולם מינורי, שניהם סולמות מצוינים!
גילוי נאות: אני דורי מינורי, העורך המוזיקלי של המדורי – דורי מינורי ממליץ על עצמו 🙂
מישהי (לא חשוב מי :)) כתבה לי "מרגש" והוסיפה לב. כן, אני מניח שהיא צודקת. זה באמת מרגש, מה שאנחנו עושים. במיוחד באקלים הנוכחי.
הצירוף "האקלים הנוכחי" גם הוא מרגש 🙂
החיים, תערובת חיים ומוות – אל הצמא שנוצר בהיעדר שֵם האֵם. אגדת עם של האפריקאים הנהדרים (לא זוכרת איזה שבט) מספרת על אל שהגיע מכפר אחר, שנקרא קוקושיקוקו שטנוקו, שפגע באישה אחת והרג את כל בני ביתה ואכל אותם, ואחר כך כפה עליה פרשנות לוגוצנטרית למה שקרה לה, ועל כן החליטה האישה לבנות בניינים גבוהים כדי להגיע אל שטנוקו שהדיר אותה ומנע ממנה תקציבים, אבל כל פעם ערמת הבוץ שערְמה נמסה בגשמי הברכה – פיוס קשב והכלה – על כן היא הלכה אל המקום שבו פוגשים השמיים את הארץ, אוניברסיטת בן־גוריון בנגבה, ואנשים אמרו לה, את צריכה לשחרר, כולנו אותו דבר, האני, לכולנו יש טראומה ובאוניברסיטה יש פסיכולוג מוזל לחברי הפקולטה בדקנט הסטודנטים ובכלל אלימות איננה סימן לעוצמה – היא כישלון בדמיון ויצירתיות של האני. וזוהי, עמיתים יקרים שלי, חוכמתם העתיקה של השבטים הפראיים, שהיו קרובים למצב הטבע ולסודות הבריאה הרבה יותר מאיתנו, שקלקלנו הכול, סטודנטים שלי. להתראות בשבוע הבא, אנא לא לאחר.
*
מכיוון שאני ענוגה יותר מכם
וקדרונית כמו הסתיו (ובסוגריים, לפעמים, אני מלהגת על חצב)
אני נוהגת לשתף בהגיגיי המזדמנים (כל כך, כל כך)
וכשפוסט בפייסבוק גורם לכם עווית
סימן שזאת אני: שירה סתווית.
*
אני גם כה מוסרית (ואתם כל כך לא),
ולכן אני יודעת שטחינה הר ברכה היא הכי טובה (ואתם כל כך לא),
וכשטחינה הר ברכה נמזגה על הכרובית,
נולדתי: שירה סתווית.
*
אני אוהבת כשבחוץ חשוך וקר. לכן אני מוסיפה אחרית דבר
לכל רומן שמתרחש בשלג. זה מוסיף לי נופך מסתורין (בעוד אתם כל כך גלויים)
אני בכלל (אבל בכלל) לא חלבית
זאת טעות יסוד בקריאתך. אני שירה סתווית.
*
אני משתפת במחשבותיי על הספרות אך בכלל אני צלמת
ולעתים אני כותבת, בולי, חבל על דאבדין
וכל חבריי יודעים שבולי מת (ושהיינו חברים)
אך בכל הקשור להספדים יש לי מתחרה בשם נוית
אבל נוית היא לא אני, כי אני שירה סתווית.
שיישרף לכם הכפר
שיישרף ל כ ם הכפר
שיישרף לכם הכפר
שיישרף ל כ ם הכפר
ניתוח השיר מאת צור היימליך:
כוונתו של המשורר היא שיישרף להם הכפר.
טור אורח באתר 'הברוגז' מאת סטודנטית שטרם הגישה את הרפרט שלה לסמסטר ב' (דחייה שנייה ואחרונה!):
אה סליחה, אני כאן להזכיר: המילה "כפר" היא אנתרופוצנטרית. פה זה לא שווייץ, אוקיי? ערבים חיים ב־قرية. מילה שאין אפילו דרך להתחיל לתרגם אותה בלי לכפות את המבט המערבי על אורח החיים מכניס האורחים בלבנט. ו"כפר נשרף"? סירייסלי? הלובן של האש, והמבט המערבי באש, הם בחירה של הציונות הפוליטית האירופית ושל קהילות יהודיות במערב, ואינם מהותיים לזהות היהודית או המוסלמית הדומיננטית בישראל או בפלסטין שעבורה אש היא מסורתית קרח ממותק, מעין גלידה.
ניתוח השיר מאת צור היימליך:
לא, כוונתו של המשורר היא שיישרף להם הכפר.
Yonatan Levy and 4.7K others❤️
אני זוכר (הבטן זוכרת). חזרנו אז צעירים מירח הדבש, אחרי ריב
גדול (מי זוכר על מה?) וכפיצוי הזמנו ארוחת אכול כפי יכולתך
בפאפאגאיו. סניף הרצליה. בחוץ נזל גשם דק על החלונות אך בפנים
סערתי. הבשר היה יבש. קראתי וקראתי למלצר, שלא בא. הפכתי
והפכתי את הרמזור הקטן שחילקו לנו בכניסה, ונועד לסמן לצוות
אם ברצוננו לקבל עוד בשר, מאדום לירוק ובחזרה. בשלב זה ביקשת
ללכת. לא כי לא היה לך טעים, כי לא הסכמתי לדבר על שום דבר
אחר. בביישנות, בדרך הלב, הצעתי לך צ'ימצ'ורי. אז עוד לא ידעתי ש
נאהב ככה, פרוזאיים וקצוצי שורות, לעוד עשרות שנים קדימה. בסוף
הגיע המלצר. ביקשתי שיקרא למנהל (אלוהים?). וכבר שכחתי מה
רציתי להגיד. עברנו הלאה לאנטרקוט במרינדה. אחר כך לנקניקיות
צ'וריסוס (שהיו לך חריפות מדי, התחננת למים או ללחם. מים או לחם.
מצחיק איך שחוזרים בחיים לדברים הפשוטים ביותר, האהובים ביותר,
והאם יש הבדל בין פשוט לאהוב, בין פשטות לאהבה?). והנה היום
הבשר משובח יותר ולא מנסים להקהות את טעמו בחריפות יתרה,
וגם פאפאגיו איננה (גם נרגילה), ובכלל אני משתדל להפחית (צרבת)
ומעדיף רטבים מעודנים בהרבה כאיולי שום, למשל במיטבר.
ובביתנו המואר, האוהב, את מגישה כנפיים וליבי עף מהחלון.
Noam Partom
לב אליקו ❤️
Eli Quiche
חיבוק ❤️
Chaya Levy
כמה יופי. מרחיב לב ❤️
Eli Quiche
תודה חיה ❤️ ובטן 😀
אפי קשת אור
וואו וואו וואו לב לב לב ❤️
Eli Quiche
תודה אפי יקרה, ריגשת אותי ❤ ️חיבוק.
אפי קשת אור
אז אפשר הנחה על עריכת ספרי הבא? ❤️
Eli Quiche
לא ❤️
השבוע הפתעה! אני! משה סקאלי! השתלטתי על המדורי ואני רוצה להמליץ על בן זוגי דורי!
גילוי נאות: משה סקאלי הוא בן זוגי! והמדורי (דורי מינורי ממליץ על עצמו) הוא מדורי!
לאה גולדברג שאלה: "מה לעשות בסוסים במאה העשרים?". ואני שואל: "מה לעשות בסטטוסים של דורי מינורי מ־2020?". ההמלצה שלי: לכתוב תגובה – "חתיך!" – וככה "להקפיץ" את הפוסט.
גילוי נאות: אני כתבתי את הפוסט ב־2020 😊 ואת המדורי (דורי מינורי ממליץ על עצמו)!