היתר בהייה

שׁוֹכֵב בַּחֶדֶר שֶׁגָּדַלְתִּי בּוֹ וּמְדַמְיֵן
שֶׁהַמֵּתִים חַיִּים, וְהַחַיִּים כְּמוֹ פַּעַם:
שֶׁסָּבִי עוֹד חַי וְקוֹלֵךְ עוֹד חַי וַאֲחוֹתִי
וְאָבִי בָּרִיא כְּמוֹ פַּעַם וַאֲנִי וְהֶעָתִיד

הֶתֵּר בְּהִיָּה שֶׁנָּתַתְּ לִי פָּקַע כְּבָר מִזְּמַן.
בְּהֶסְתֵּר אֲנִי שׁוּב מִסְתַּכֵּל בְּעַצְמִי מֵאָחוֹר:
עַכְשָׁו אֲנִי יֶלֶד, כִּתָּה ו'1, וּמַתְחִיל כָּאן
שִׁעוּר בְּחֶשְׁבּוֹן, בַּכִּתָּה שֶׁלָּמְדָה בָּהּ אִמִּי, דָּנִית זִילְכָּה.

הַמּוֹרָה מְמַקֶּמֶת אוֹתִי מוּל תְּמוּנַת הַמַּחְזוֹר
שֶׁנִּרְאֵית בָּהּ אִמִּי הַיַּלְדָּה, בְּדִיּוּק בְּגִילִי.
וּבָהִיתִי בָּהּ עַד שֶׁהֵבַנְתִּי שֶׁאִלּוּ לָמְדָה פֹּה אִתִּי
לֹא הָיָה לָנוּ מָה לְדַבֵּר. כְּמוֹ עַכְשָׁו. וְעֵינָהּ הַחוּמָה

מִתְבַּהֶרֶת עַד צֶבַע עֵינֵךְ. הַמַּבָּט שֶׁל שְׁתֵּיכֶן מְכַוֵּץ
אֶת חַיַּי לִכְדֵי תְּלוּת בֵּינֵיכֶן. מְחַדֵּד שֶׁלָּעַד לֹא אֵדַע
מִי הָיִית בְּדוֹנְיֶצְק, בְּבַת יָם, כְּיַלְדָּה. מִי הָיִית כְּשֶׁהָיִית
אִתִּי כָּאן, וְיָכֹלְתִּי לוֹמַר מָה הָיִיתִי רוֹצֶה

וְעַכְשָׁו אֲנִי קָם וְהוֹלֵךְ לִרְחוֹבוֹת יַלְדוּתֵךְ וְחוֹצֶה
אֶת רְחוֹב הָאֵלָה. וְיָדַי יְבֵשׁוֹת. וְרֹאשִׁי רְדוּף מִין.
זוּג זְקֵנִים מְעַיְּנִים בָּאַלְבּוֹם "שֶׁרִי אַנְסְקִי: חַמִּין".
וְהַכֹּל כָּל כָּךְ רֵיק בִּי כָּרֶגַע, הַכֹּל אֶפְשָׁרִי.

ערב שהיה יכול להיות משכנע מאוד, אלמלא

וּבְכֵן אֲנִי כּוֹתֵב אֵלַיִךְ כִּי אַחֶרֶת
לֹא הָיִיתִי כּוֹתֵב אֵלַיִךְ. וּבְכֵן
אֲנִי כּוֹתֵב אֵלַיִךְ הָאַחֶרֶת
כִּי אַחֶרֶת לֹא הָיִיתִי אֵלַיִךְ מִתּוֹכֵךְ.

וּבְכֵן לָבַשְׁתְּ תַּחְתּוֹנִים בְּנוֹבֶמְבֶּר.
וּבְכֵן לָבַשְׁתְּ תַּחְתּוֹנִים בְּנוֹבֶמְבֶּר
וְאֵינֵךְ לְבַדֵּךְ. וְאִלּוּלֵא לָבַשְׁתְּ תַּחְתּוֹנִים
הָיִית גּוֹמֶרֶת אֶת הָעֶרֶב?

וְגַם: כַּמָּה פְּעָמִים חִרְבַּנְתְּ בַּשֵּׁרוּתִים שֶׁל תֵּאַטְרוֹן הַחַ'אן?
וְגַם: שִׂימִי לֵב לַמַּהֲלָכִים הַמְּאֹהָבִים הָאַחֲרוֹנִים
בַּסִּפְרוּת הָעִבְרִית. לַבָּנוֹת הַמְּאֹהָבוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת
בָּאַהֲבָה הַזָּרָה לִי. תָּמִיד מְיֻזָּעוֹת כָּל כָּךְ

הרגע נזכרתי

אֲנִי עֵירֹם לָךְ כִּגְלִימַת-חוּץ-מִמֵּךְ.
אֲנִי עֵירֹם לָךְ וְכִמְעַט עֵירֹם אֵלַיִךְ.
גְּלִידַת סַנְדֵּי תּוּתִים, בְּכִי אַנְגְלִי בִּקְוִיבֵּק,
וְגוּפֵךְ וְאֵינֶנִּי אֵלַיִךְ.

הַפְּחָדִים הַוְּרֻדִּים עֲקוּרֵי לְשַׁדִּים,
וְתָמִיד לֹא תָּמִיד לְשָׁדַיִךְ.
וְכָעֵת לֹא כָּעֵת, וְגוּפִי לֹא גּוּפֵךְ,
וְגוּפֵךְ לֹא עֲדַיִן עֲדַיִן.

אָז כְּשֶׁתָּכִינִי חֲבִיתְעַיִן לִילָדַיִךְ,
תִּזְכְּרִינִי: מוֹחַ זָר בֵּין הַוְּרֻדִּים.
וְכָל כָּךְ זָר וְכָל כֻּלֵּךְ וְכָל בְּגָדַיִךְ,
וַעֲדַיִן אֵינֶנִּי יְלָדִים

לקרוא את עמיחי בירושלים

מֵרֹב כֵּנוּת אֶהֱפֹךְ לִמְשַׁעֲמֶמֶת
– תהילה, במכתב

לִקְרֹא אֶת עַמִּיחַי בִּירוּשָׁלַיִם, בַּסְּתָו, וּלְהָבִין שֶׁרַבִּים מִדַּי חַיִּים כְּמוֹ שֶׁרָצִיתָ בֶּאֱמֶת. עַמִּיחַי הָאָהוּב בְּגָלוּי עַל תְּהִלָּה וְעַל בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם שֶׁדָּמוּ לָהּ. שֶׁעָמַד בַּשִּׂיחָה הָאַחַת שֶׁהָיְתָה לנו עַל שִׁירָה, כְּשֶׁשָּׁאַלְתִּי אֵיךְ הִיא מַרְגִּישָׁה אִתָּנוּ, וְעָנְתָה: זֶה כְּמוֹ בַּשִּׁיר הַהוּא שֶׁל עַמִּיחַי, אַתָּה זוֹכֵר. וְלֹא יָדַעְתִּי עַל מָה הִיא מְדַבֶּרֶת. כְּמוֹ תָּמִיד.
אַחֲרֵי שֶׁנִּפְרְדָה מִמֶּנִּי שָׁלְחָה לִי מִכְתָּב שֶׁכָּתְבָה לַחֲבֵרָהּ לְשֶׁעָבַר. "אִם אֲנִי רוֹצָה לְדַבֵּר עַל הַדִּכָּאוֹן שֶׁלִּי, עַל תְּחוּשַׁת הָאֵמוּן שֶׁחוֹזֶרֶת בִּי… אֲנִי צְרִיכָה לְהַסְבִּיר – מֵאֲחוֹרֵי כָּל זֶה מִסְתַּתֵּר אֹשֶׁר גָּדוֹל". לִקְרֹא אֶת עַמִּיחַי בְּקוֹל, בְּקַדַּחְתָּנוּת. לְהַאֲמִין שֶׁאֲנִי גּוֹזֵר מִתּוֹכוֹ אֶת תְּהִלָּה הַמְאֻשֶּׁרֶת. לְהוֹשִׁיב אוֹתָהּ לְיָדִי. לֹא עַל יָדִי. לֹא מְאֻשֶּׁרֶת עַל יָדִי. לֹא מְאֻשֶּׁרֶת. לֹא עַל יָדִי. לֹא מִמֶּנִּי.
יֵשׁ לִי מְעַט מִדַּי דְּבָרִים לְהַסְתִּיר וְיוֹתֵר מִדַּי רָצוֹן לְהַסְתִּיר בִּשְׁבִיל לֶאֱהֹב כְּמוֹ עַמִּיחַי. יֵשׁ בִּי כְּעָסִים וּמִלִּים נִשְׂרָכוֹת אַחֲרֵיהֶם. אֲנִי מְקַנֵּא בּוֹ שֶׁהִצְלִיחַ לַהֲפֹךְ אֶת הַסֵּדֶר הַזֶּה. בִּנְעוּרַי קָרָאתִי בְּשִׁירָיו הַמֻּקְדָּמִים וְאָמַרְתִּי, כָּךְ אֲנִי רוֹצֶה לְהַרְגִּישׁ. כָּךְ שֶׁיִּרְאוּ אֶת רִגְשׁוֹתַי. וּבַמָּקוֹם הַזֶּה. בַּשָּׁנִים שֶׁבָּאוּ, בְּהַר הַצּוֹפִים, חָשַׁבְתִּי עָלָיו בַּחֹשֶׁךְ כְּשֶׁפָּנַי לַתִּקְרָה. רָאִיתִי אוֹתוֹ מַזִּיעַ בַּלֵּילוֹת, מִסְתַּיֵּד כַּצֶּבַע הַבּוֹכֶה, הַבָּהִיר מִכָּל בָּהִיר, שֶׁל זִכְרוֹנוֹת אִלְּמִים. רָאִיתִי אוֹתוֹ שׁוֹמֵעַ תְּהִלָּה בַּחֲשֵׁכָה. כְּאִלּוּ נֶאֱמַר מִשָּׁם גַּם לוֹ: "עָזַבְתִּי אוֹתְךָ כִּי לֹא אָמַרְתָּ דָּבָר בֶּאֱמֶת, וְהִתְחַלְתִּי לִשְׂנֹא אוֹתְךָ כְּשֶׁהֵבַנְתִּי שֶׁמִּבְּחִינָתְךָ זֹאת הָאֱמֶת".
נָעֲמָה לוֹ הַיְדִיעָה שֶׁקּוֹלוֹ נִשְׁמָע בְּפִי רַבִּים בִּשְׁעַת רָצוֹן. בְּשָׂפוֹת אֲחֵרוֹת. מִחוּץ לִירוּשָׁלַיִם. אֶפְשָׁרוּת כָּזֹאת בִּלְתִּי נִסְבֶּלֶת בְּעֵינַי. שֶׁמִּישֶׁהוּ אַחֵר יֹאמַר אֶת דְּבָרַי לִתְהִלָּה אַחֶרֶת. שֶׁתְּהִלָּה תִּשְׁמַע אֶת הַדְּבָרִים מִמִּישֶׁהוּ אַחֵר, בְּמָקוֹם אַחֵר, בְּשָׂפָה אַחֶרֶת, מִחוּץ לְבֵיתָהּ. אֲפִלּוּ שֶׁשָּׁמְעָה. אֲפִלּוּ שֶׁכַּמָּה כְּבָר יֵשׁ לוֹמַר.
הַשִּׁירִים שֶׁל עַמִּיחַי עֲשׂוּיִּים מִמְּדוּרוֹת, מִכְּתֵפַיִם אֲסוּפוֹת אַחַר חִבּוּק וְלֹא אַחַר חֲרָדָה. הַשִּׁירִים שֶׁלִּי עֲשׂוּיִּים מִדְּבָרִים אֲחָדִים. שֶׁהָיְתָה לָהֶם הִזְדַּמְּנוּת אַחַת לְהֵאָמֵר. לֹא הוֹצֵאתִי אוֹתָם כְּדֵי שֶׁיְּנַקּוּ אוֹתָם מִשְּׁמִי וְיִהְיוּ נַחֲלָה לְרִגְשׁוֹת הַכְּלָל, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּרְאוּ אוֹתִי מִתּוֹכָם. שֶׁאִשָּׁה אַחַת תִּרְאֶה. כְּשֶׁבָּרוּר שֶׁלֹּא תִּרְאֶה. עַמִּיחַי כִּוֵּן אֶת דְּבָרָיו לְאִשָּׁה אַחַת כְּדֵי שֶׁאֶלֶף אִישׁ יִקְרְאוּ אוֹתָם בְּאֶלֶף דְּרָכִים שֶׁלָּהֶם. אֲנִי רוֹצֶה שֶׁאֶלֶף אִישׁ יִקְרְאוּ אוֹתִי בְּדֶרֶךְ אַחַת שֶׁל אִשָּׁה אַחַת, שֶׁלְּרֶגַע רָאֲתָה אוֹתִי בָּרוּר.

בעצם, לומר זאת פשוט, כל ימיי בירושלים

לֹא יָצָאתִי מֵחַדְרִי
שֶׁלֹּא לִשְׁמֹעַ סֵקְס מֵחַדְרֵי אֲחֵרִים
שֶׁלֹּא לוֹמַר אִשָּׁה זָרָה, שֶׁבְּעֵינַי יָפָה לְהַחֲרִיד
(וְאוּלַי בִּמְקוֹם מוֹצָאָהּ יָפְיָהּ סְטַנְדַּרְטִי), כְּשֶׁמַּכְחִיל בָּהּ וְרִיד
שֶׁל הִתְרַגְּלוּת לְכָאן. כְּשֶׁהִיא בְּטוּחָה יוֹתֵר מִמֶּנִּי
שֶׁרַק בִּפְחָדַי הִתְאַדַּרְתִּי. הַצְּעָקָה הַמְּתוּחָה שֶׁלָּהּ
הִיא מִיץ מָהוּל בְּמִיץ הַיְּרָקוֹת הַנִּשָֹּאִים לִקְרַאת הַשּׁוּק
עַל מַדְרֵגוֹת בּוֹרְקוֹת מִלַּכָּה. הִיא תֵּכֶף תִּהְיֶה רְגִילָה כָּאן
כִּי יֵשׁ בָּהּ צֹרֶךְ וּצְעָקָה: אַל תִּהְיֶה כְּמוֹ עַצְמְךָ
וְעִם הַצְּעָקָה נִמְתַּחַת הַצְּמִיחָה
שֶׁל הַמַּרְוָה מִתַּחַת לַחַלּוֹן, בְּמַיִם מִבַּקְבּוּק שֶׁל עֵדֶן שׁוֹלְדֵּרְס
וַאֲנִי יוֹדֵעַ: אַהֲבַת חַיַּי קְרוֹבָה. אֲבָל אֹזֶן חֲמוֹר בְּאַחַד הַשִּׁירִים שֶׁמּוּלִי שׁוּב נִקְרֵאת בִּצְרִידָה מִגְּרוֹנִי:
"אֲסוֹנִי, כָּאן אֲנִי עֲרִירִי"

לַמָּחֳרַת, כְּשֶׁנִּרְאֲתָה לִי תְּהִלָּה בָּרִאשׁוֹנָה, לֹא הִכַּרְתִּי עוֹד אִישׁ בִּירוּשָׁלַיִם. בָּאתִי אֵלֶיהָ וְאָמַרְתִּי, אֲנִי רוֹצֶה לָצֵאת אִתָּךְ. אָמְרָה, בְּסֵדֶר גָּמוּר, בּוֹא לַגָּג בְּעוֹד שָׁעָה וְתֹאמַר לִי מִי אַתָּה. בָּאתִי וְאָמַרְתִּי, שְׁמִי עֹמֶר, אֲנִי בֶּן עֶשְׂרִים וְאַחַת, יֵשׁ לִי נְטִיּוֹת, יֵשׁ לִי הַשְׁקָפַת עוֹלָם. אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת מִין. כַּנִּרְאֶה אִתָּךְ. מַה שֶּׁנִּקְרָא כְּמוֹ כֻּלָּם. תְּהִלָּה אָמְרָה: שְׁמִי תְּהִלָּה. אֲנִי רוֹצָה שֶׁתְּדַבֵּר רָגִיל. לֹא כְּאִלּוּ יֵשׁ לְךָ בַּבֶּטֶן מַשֶּׁהוּ עָלוּם. אֲנִי רוֹאָה אוֹתְךָ. אָמַרְתִּי שׁוּב: שְׁמִי תְּהִלָּה, אֲנִי בֶּן עֶשְׂרִים וְאַחַת. אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת הַמִּלָּה "כְּלוּם", שֶׁבַּמִּלּוֹן הִיא מֻגְדֶּרֶת "מַשֶּׁהוּ" וּבַדִּבּוּר הִיא מְסַמֶּנֶת אֶת הָרֵיק שֶׁנִּקְרַע מִן הָרֵיק. אָז חִיְּכָה תְּהִלָּה וְאָמְרָה: עַכְשָׁו הַדִּבּוּר לֹא חוֹרֵק.