מלמעלה
על הבמה גבר ואישה (דניאל ולילי) בשנות הארבעים לחייהם. דירת חדר. מצידה השמאלי של הבמה יש פתח לשירותים ולמקלחת. בחדר מיטת יחיד, שתי כורסאות, מדף ספרים, טלוויזיה ועליה בד שמכסה אותה, מדף עם קלטות וידאו, ערמות של עיתונים וספרים. מנורה קטנה שמורכבת על חצובה מאירה חלושות את החלל. נראה שהגבר ממעט לצאת מהבית. יש לו זקן קצר ובהיר, לא מסודר. הוא לובש טרנינג וחולצה מכופתרת בלויה. האישה, בשיער כהה שמגיע עד כתפיה, לבושה בבגדים שמתאימים למשרד או לעבודה ייצוגית. הוא יושב בכורסא השמאלית. היא עומדת ליד החלון ומסתכלת החוצה.
מהחלון בוקע אור בוקר חלש וחיוור.
לילי
עדיין חשוך.
שתיקה
לא אמרו שיסדרו פה תאורת רחוב?
היא זזה מהחלון ופוסעת בחדר, מחפשת מקום לעמוד בו. פתאום נראה שהחליטה משהו. היא מתקרבת לדניאל
דניאל מזדקף בכורסא
לא סיפרתי לך? נזכרתי אתמול בסרט…
לילי
איזה סרט?
דניאל
לא סיפרתי לך? הייתה שם אישה אחת, מאוד זקנה. היה לה תפקיד קטן ולא ממש חשוב. היא לבשה מין שמלה שחורה ענקית והיה לה סל מלא במצרכים. התפקיד שלה היה ללכת לאורך הרחוב ולחזור. אבל אני לא יודע מה קרה לה, היא כנראה נבהלה. אולי. בכל מקרה היא לא רצתה ללכת. זה קורה לפעמים, במיוחד עם אנשים שכל העניין הזה חדש להם… אז היא עמדה באמצע. כולם התרוצצו מסביב כמובן. ורק היא עמדה תקועה באמצע. זה כמעט דפק את כל העסק. בכל מקרה בסוף היא איכשהו התחילה לזוז, היא השתכנעה איכשהו… היא הלכה לקצה הרחוב, ליתר ביטחון אני עקבתי אחריה… ליוויתי אותה עד סוף הרחוב. היא התרחקה לאט ואז היא הסתכלה ככה אל מעבר לפינה ונעלמה מעבר לבניין… זהו. היא כבר הייתה רחוקה מאוד. מאותו הרגע לא ראיתי אותה יותר.
לילי
ואתה אמרת לה משהו. מה אמרת?
דניאל
לפני שהיא נעלמה, היא הייתה כבר רחוקה, היה איזה רגע שהיא כאילו היססה, כאילו היה בה מין ריחוף, ואז אמרתי לה "שיהיה לכם בהצלחה" או "שאלוהים יעזור לכם יא בני זונות". משהו כזה. אבל היא לא נעצרה היא המשיכה. כלומר לרגע היא כאילו לא ידעה אם להמשיך. אפשר להגיד שהיא הייתה משותקת מאימה. הגיוני להגיד ככה? בכל מקרה זה היה רק לרגע. אחר כך היא המשיכה ונעלמה מעבר לפינה.
שתיקה
לילי
איפה זה היה?
דניאל
איפה? בטח באפריקה, או אולי… כן, באפריקה.
שתיקה
לא סיפרתי לך על אפריקה? הייתי שם די הרבה זמן.
מגחך
אחד מהקצינים נתן לי עוזרת בית כזאת.
מגחך
נדמה לי שזאת הייתה אשתו. אולי אחותו. היא הסתובבה בבית עם מין סינר, שהיה קשור לה כאן על המותניים… וזהו! כלומר זהו! כל השדיים שלה היו בחוץ. קשה להאמין מה הולך שם. הייתי חייב לצלם אותה…
מגחך
את יודעת מה היא אמרה כשביקשתי לצלם אותה? שזה אסור כי זה גונב את הנשמה. הם מאמינים שהנשמה נלכדת בתוך המצלמה, אבל אם אתה משלם להם אז זה בסדר. שמעת פעם כזה דבר? אישה של קצין עם כל השדיים בחוץ אומרת דברים כאלה. פשוט מדהים.
שתיקה
לילי
איפה אני הייתי אז?
שתיקה
מה שאני בעצם שואלת אותך זה אם כשהיית שם באפריקה… אתה… כלומר, ראית כל מיני דברים… או… או שזה היה לתפארת המדינה? אתה מבין לאן אני חותרת? למשל הסטודנטית הזאת. שצילמת. אתה אומר שתיעדת את חייה? את מה שהוא כל ההוויה שלה בעצם? זה מה שאתה אומר? או שבסוף היית צריך לשלם לה?
שתיקה
או שאתה מתכוון… אם אתה בעצם אומר שהכול התחרבן שם. שהביקורות היו קטלניות.
שתיקה
אם אתה מתכוון שהביקורת הרגה אותך…
שתיקה
דניאל רעש בדלת. דניאל קם מוכנית ומשפשף את ידיו
הנה הגיע העיתון!
פותח את הדלת, מביט ימינה ושמאלה אל תוך המסדרון. ממתין רגע ומרים את העיתון. נכנס ופותח אותו. קורא את העיתון בעמידה
לילי
יש משהו?
דניאל
מאוכזב
לא, שום דבר.
לילי
אולי בדפים האחוריים?
שתיקה
דניאל
לא.
שתיקה
מתי מזיזים את השעון?
הופך את העיתון אחורה וקדימה, בודק בעיתון אם כתוב שם משהו
לילי
כבר הזיזו.
דניאל מוריד את העיתון בהפתעה
מתי?
לילי
נו לפני כמה שבועות.
דניאל
לאן?
לילי
לאן?
דניאל
כן לאן הזיזו את השעון?
לילי
מתי. אתה מתכוון למתי הזיזו? הזיזו קדימה.
דניאל
אה קדימה? טוב, לפחות הרווחנו כמה שעות שינה…
לילי
הפסדנו!
דניאל
כן, כן. ברור.
שתיקה
לילי
מה מצאת?
דניאל קורא
מה?
מחליף דף
אה הנה יש פה משהו נחמד על איזה כלב.
לילי
מה?
דניאל
סיפור נורא. ילדים זרקו אותו לאש… אני לא מבין למה הם עשו את זה. ילדים יכולים להיות מאוד אכזריים. אולי לא הייתה סיבה. הם פשוט נהנים מזה.
קורא
מוזר. אני לא רואה שיש… לא כתוב אם נתנו להם עונש בכלל.
מחפש
כן, לא כתוב. לא מזכירים את העונש בכלל.
לילי
אולי זה בכלל לא הם. אולי אלו לא הילדים בכלל… אולי פשוט הייתה שריפה בבית שבו הכלב ישן והוא לא יכל לצאת? רוב הכלבים לא יודעים לפתוח דלתות וגם אם כן הם לא היו יודעים לאן ללכת.
דניאל קורא
בכל אופן מישהו לקח את הכלב וטיפל בו. מישהו שׂם הון כדי להחזיר לכלב את המראֶה שלו. כתוב שהוא פרסם תמונה של הכלב בעיתון ואנשים שלחו לו כסף. מצחיק שמישהו יבזבז על כלב כל כך הרבה. הכלב בכלל לא יודע איך הוא נראה.
לילי
בעיניי זה דווקא יפה מאוד.
שתיקה
אני מתכוונת למעשה שהאיש עשה.
שתיקה
אתה לא חושב שמה שהוא עשה זה דווקא יפה מאוד?
דניאל בודק מקרוב את העיתון. ואז קם, הוא מניח את העיתון על הספה, פתוח על הדף שקרא. הוא יוצא אל המקלחת. עולה משם רעש
נו איפה המספריים האלה?
לילי
מה אתה עושה שם?
דניאל יוצא
חיפשתי את המספריים.
לילי
מה קרה לך? הזקָן שלך נראה נורא.
דניאל
אני לא מוצא את המספריים.
לילי
איפה חיפשת אותם?
דניאל
במקלחת.
לילי
לא מצאת?
דניאל
לא, אין לי מושג איפה הם יכולים להיות. חיפשתי בכל מקום. השתמשת בהם?
לילי
מה אני צריכה מספריים?
דניאל
לא יודע, לגזור דברים.
לילי
יש לי את המספריים שלי.
דניאל
אני משתגע.
לילי
איפה הם היו?
דניאל
במקלחת.
לילי
אז הם בטח שם. אתה רוצה שאני אחפש?
דניאל
לא, לא אל תיכנסי לשם.
לילי
למה?
דניאל
הכול שם…
מחווה ייאוש עם הידיים
לילי
מה קרה?
דניאל
יש שם נזילה מהצינור, הכול מלא מים.
שתיקה
הרגליים שלי רטובות לגמרי…
שתיקה. הוא עומד ורוכן מעל העיתון המונח על הספה. מעביר את משקלו מרגל לרגל כדי לייבש אותן קצת
או! הנה עוד משהו.
הוא מתיישב חזרה בכורסא עם העיתון בידו כדי להיטיב לקרוא
מסתבר שערכו איזה ניסוי מדעי על נמלים באפריקה. יצורים קטנים וחמודים… שפכו לתוך הקן שלהן בטון. עשר טונות שפכו שם. משאיות שלמות. הכול הם הזרימו פנימה… זה עצום. הן בונות ללא הפסקה.
לילי
למה עשו את זה?
דניאל
כדי לראות איך הן גרות. כדי לברר את התנאים שלהן: מה הגודל של הבית, מי גר שם, מה התנאים, דברים כאלה. הם אספו עליהן מידע. חרקים שחורים ומכוערים.
לילי
ומה אתה חושב שהתנאים שלהן? טובים?
דניאל
נו איך אפשר לדעת? ברגע ששפכו בטון לתוך הבית שלהן הרי הכול נגמר.
שתיקה
אני הרי נסעתי הרבה אז. הייתי בכל האזור. הייתה אז הרבה עבודה. ובגלל ההצלחה שהייתה לי אז נתנו לי… הייתה לי כיתה של סטודנטים שם. הם אהבו אותי מאוד. הייתי מגיע כל בוקר, הם היו נעמדים עם הידיים מאחורי הגב. "כן המורה". "שלום המורה". העריכו אותי מאוד. אם מישהו היה מתחצף היו נותנים לו כזאת סטירה שהיה עף לו הכובע לעזאזל… הבעיה הייתה שהם לא באמת הצליחו ללמוד. הם היו מאוד לא מדויקים. למשל תאונות העבודה… טוב אין הרבה מה לצפות מאנשים שגרים בפחון. הייתי צריך ללמד אותם הכול מאפס. אבל בכל אופן, הם היו קשובים מאוד. זאת הייתה נסיעה מוצלחת. המספרים שלהם עלו יפה.
שתיקה
כן. שם זה הרבה יותר פשוט. לא כמו פה. מי שהיה מתחצף פשוט הייתי נותן לו סטירה כזאת שהיה עף לו הכובע!
שתיקה
כמובן שבסוף צילמתי אותה. כשהיא ישנה צילמתי אלבום שלם שלה, תפסתי את כל הכיוונים. כמובן שאסור היה לי להביא את הפילם חזרה – אבל זה לא משנה.
שתיקה
לילי
למה זה לא משנה? כי זה לא יוצא לך מהראש? כי ממילא אתה חושב כל הזמן על התמונות האלה…
שתיקה
אני בעצם שואלת אם אתה לא מרגיש שאתה חוזר לתמונות האלה עוד פעם ועוד פעם.
דניאל
איזה תמונות?
לילי
לתמונות משם.
דניאל
לא.
לילי
עכשיו אני מתכוונת. אם אתה חוזר עכשיו לתמונות.
דניאל
לא.
שתיקה
דרך אגב, רציתי לספר לך. אתמול בלילה שמעתי בכי. חלש מאוד. נשמע קצת כמו יללה.
לילי
איפה?
דניאל
מהצינור של המקלחת.
לילי
לא נכון!
דניאל
חשבתי שלא גר פה אף אחד… בכל מקרה אחרי ששמעתי את זה ראיתי משהו מוזר… מהחלון של הבית. שני רכבים עמדו בצומת. כל אחד בכיוון אחר. הם לא זזו המון זמן. הם לא היו תקועים או משהו הם פשוט חיכו שהאור יתחלף. אבל זה לא קרה. כנראה הייתה תקלה במנגנון ולכל הצדדים היה אדום. באיזו שלב לשניהם זה נמאס והם החליטו לנסוע בדיוק באותו הזמן והם התנגשו. אני פשוט נשפכתי מצחוק!
לילי
לא נכון!
דניאל
כן! אחד מהנהגים נפצע וירד לו המון דם מהראש. זה העציב אותי מאוד. הם כל הזמן התווכחו. כל אחד טען שהשני עבר באדום. אבל בעצם שניהם היו אשמים. או אולי זכאים. אי אפשר היה לשפוט את המצב. לקח המון זמן עד שהגיע האמבולנס, והבנאדם שכב שם על הכביש באמצע הצומת…
שתיקה
לילי
אני בטוחה שהוא בסדר. אני בטוחה שהוא כבר בבית שלו חזרה עם המשפחה שלו.
שתיקה
אתה היית רוצה את זה? כלומר לחזור לבית שלך אל המשפחה שלך?
שתיקה
אני שואלת את זה רק כדי שתבין שאני דואגת לך. אתה מבין? בעצם זה מה שנשאר. אתה מבין. זה מה שנשאר לך. שאני דואגת לך. מותר לך להיות תלוי בי. אני אשמח אם תגיד לי שזה הקשר בינינו.
שתיקה
אתה יודע לצייר? אתה אמרת לי פעם שאתה יודע.
חושבת
כן! זה היה בוונציה. עשינו שייט בגונדולות. שטנו בתעלות ממקום למקום ואז הלכנו לאחד המוזיאונים. היה תור ארוך מאוד. אבל אנחנו לא עמדנו בו. נכנסנו מכניסה צדדית ישר לחדר סודי עם פסלים לבנים נהדרים. אמרת שהפסלים נותנים לך השראה. אמרת שתצייר אותי. אבל זה לא הסתדר. כשחזרנו הייתה בעיה במלון והפקיד לא מצא את השמות שלנו ברשימה ואמרת שבכל מקרה אין לך את הצבעים שלך… אז אמרת שנדחה את זה לפעם אחרת…
שתיקה
דניאל
אני לא יודע לצייר. תמיד רציתי לצייר. אבל החיים הובילו אותי למקום אחר. לפעמים זה מה שקורה. הייתי יכול להיות צייר נהדר. דווקא יש לי קשר עין–יד יוצא מגדר הרגיל. אבל אני לא יודע לצייר.
שתיקה
לילי
כל אחד יודע לצייר. אין כזה דבר שמישהו לא יודע לצייר. ילד קטן יודע לצייר. הוא לא יודע מה הוא מצייר, זה נכון. אבל הוא יודע לצייר.
שתיקה
אתה רוצה שנדבר על דברים יותר נעימים?
חושבת
מה היינו עושים פעם?
חושבת
טוב היינו עושים הרבה דברים. למשל הלכנו לסרטים. אתה זוכר שהלכנו לראות את "האיש שלא היה שם"? אני חושבת שראינו אותו אולי מאה פעם. עד שהוא ירד. עם המעילים ומשקפי שמש. לא זיהו אותנו כמובן, למרות שהיו שם הרבה אנשים שהכרנו. אתה אפילו בקושי זיהית אותי. הייתי טובה בזה מאוד. היית מסתכל עליי מהצד השני של האולם. ואתה ידעת מה יש לי מתחת למעיל. אתה זוכר?
דניאל
זה לא הייתי אני. אני אף פעם לא נהניתי מסרטים.
לילי לא שומעת אותו
מי הייתי אז?
חושבת, נזכרת
אה! סקרלט ג'והנסון! הייתי מעורבת בתאונה…
שתיקה
נפגשנו בשדה התעופה. בגרמניה. או אולי בפולין. באחת מהשתיים.
שתיקה
באמת שעד היום לא ברור לי למה לא הפציצו אותם…
שתיקה
לילי
הלכנו לראות את הבונקר. הכול שם נראה בדיוק אותו דבר כמו שהיה. יש להם מוּדעות לדברים האלה. זה בונקר מצויד היטב. היה לו ברז ואספקת אוכל. אפשר לחיות שם שנים בלי לצאת. לחכות פשוט שהכול יעבור ואז לצאת החוצה. איך הם השאירו את זה! המדים תלויים על הקיר, מגוהצים, מגפיים מבריקים, אזיקים. כאילו עוד רגע מישהו ייכנס ויילבש אותם. מעניין איך זה לחיות בבונקר.
שתיקה
דניאל
קשה לי להחליט. אולי חסרים נתונים, בסוף היינו שם רק למעט זמן ואני לא יודע איך זה לחיות שם. עד שלא חיים בצורה הזאת לא יודעים. ואין את מי לשאול. פעם אנשים חיו ככה, במאה הקודמת. הרומנטיקה הזאת, היום זה יהיה פשוט מגוחך. היום אנחנו נדע מה קורה בחוץ…
שתיקה
לילי
זה לא חסר לך? לצאת החוצה, לאכול, לראות סרט. הילדים.
שתיקה
דניאל
כן. כמובן שלפעמים אני חושב על זה… שהם היו אמורים להיות גדולים כבר. הייתי רוצה לראות אותם גדלים… הייתי רוצה… לראות תמונה שלהם.
לילי
בתמונה אי אפשר לראות שהם גדלים. היית צריך כבר להבין את זה.
דניאל
באיזה גובה הם?
לילי מסמנת גובה מסוים עם היד
פחות או יותר ככה
דניאל
הם יודעים כבר לקרוא?
לילי
לא, לא ממש. זה די קשה להם. אבל הם משחקים. זה כן. כשהם לא רואים טלוויזיה הם משחקים מחבואים, תופסת. הם צועקים הרבה יותר מדי. יש גם רגעים של שקט. כשהם מתחבאים. אבל כשיוצאים לחפש הם כבר לא יכולים לעצור את עצמם. הם צועקים: "איפה אני? איפה אני?" צורחים, ממש שופכים את הריאות! לפעמים קשה להבין אם הם נהנים או ששוחטים אותם.
שתיקה
כשמוצאים אותם שוב יש שקט. עד הפעם הבאה. סיוט. לפעמים הם לא חוזרים. הם שוכחים לצאת אפילו כשאומרים להם שהמשחק נגמר. ואז צריך ללכת לחפש אותם.
שתיקה
עכשיו אני מחבקת אותך. בהמשך אני אגע בך. אני אומרת את זה רק כדי להכין אותך, לא כי זה קשה לי. אני עושה את זה כי אני רוצה. אני בוחרת לעשות את זה. כי יש בך משהו שמאפשר לי לגעת בך. אתה מבין את העמדה שלי? זאת אולי הזדמנות.
שתיקה
זאת אולי ההזדמנות האחרונה.
שתיקה
אני מתכוונת שזאת הזדמנות…
שתיקה
טוב. אתה רוצה לשחרר אותי. אני מרגישה את זה. אז אני אלך בדרך שלי. אי אפשר לגרום לי להחליט משהו שאני לא רוצה. ולכן אין לך אחריות. אני חופשיה ממך.
שתיקה
אתה מבין?
שתיקה
דניאל
היא אמרה לי משהו.
לילי
מי? מי אמרה לך?
דניאל
היא דיברה אליי. כלומר… היא הייתה רחוקה אז לא שמעתי. או שאולי זה רק נשמע ככה. עמום. היא אמרה לי משהו מתוך הבית. היא אמרה… בהתחלה לא הבנתי מה היא אמרה. היא אמרה לי משהו שלא הצלחתי… זה היה מוזר. מהדברים שאתה שומע ולא מאמין ששמעת. כאילו זה בא ממתחת לאדמה. בהתחלה חשבתי שאולי היא ידעה על כל מה שקרה. אולי היא קראה בעיתון. אבל איך היא תדע? בכל מקרה אמרתי לעצמי לא להתעסק במחשבות מיותרות…
לילי
מה היא אמרה לך?
דניאל
היא אמרה: עדיף ככה, שאין אף אחד בבית.
לילי
זה נשמע לי כמו דבר רגיל לגמרי.
דניאל
אולי.
לילי
ובאמת הילדים לא היו בבית…
שתיקה
נכון?
שתיקה
נכון?
שתיקה
נכון?
שתיקה
דניאל
אני לא הצלחתי להבין מה שהיא אמרה. אולי בגלל שהייתי רחוק. הייתי במרפסת והסתכלתי למטה על האנשים הולכים ממקום למקום. נקודות קטנות ושחורות שמתרוצצות. נשענתי על המעקה כדי לראות אותם מלמעלה. הם בכלל לא ידעו שאני מסתכל עליהם.
שתיקה
אגב זה קורה לי די הרבה. שאני מרגיש שיש מישהו שמסתכל עליי. וזה כמובן לא נכון.
לילי
כלומר, זה בעצם אתה.
דניאל
נו אל תדברי שטויות…
לילי
אתה אומר שאתה חי חיים כפולים.
דניאל
לא. אני לא אומר את זה.
לילי
למה?
דניאל
כי אני לא מאהב בסתר של איזו בחורה. זה לא חיים כפולים.
לילי
מוזר שאתה אומר את זה.
דניאל
מה מוזר?
לילי
שאתה אומר שאתה לא מאהב של איזו בחורה.
דניאל
בשביל לחיות חיים כפולים צריך מאהבת, ובשביל שתהיה מאהבת צריכה להיות אישה חוקית.
לילי
היא לא חייבת להיות חוקית.
שתיקה
דניאל
היא הלכה לעשות אמבטיה. היא השאירה את הדלת פתוחה.
שתיקה
לילי
למה? למה היא השאירה את הדלת פתוחה? היא רצתה שתראה אותה עירומה? היא רצתה שתראה אותה נקייה ורטובה מהאמבטיה?
דניאל
אני ראיתי אותה. ראיתי שהיא צפה במים. הראש שלה היא מתחת למים וכל הגוף שלה היה בחוץ. היא הייתה בעולם משלה. אבל הגוף… השדיים שלה היו מעל המים… זה היה… פתוח לגמרי.
לילי
ומה עשית? הלכת לשם? אתה רצית לראות אותה ככה?
דניאל
אני עמדתי עם העיתון. לא רציתי לקרוא יותר. החזקתי את העיתון באוויר. למטה היו המון אנשים. לא היה להם מושג מה יש מעליהם. גם אם היו יודעים אני חושב שזה לא היה מפריע להם בעצם. ופשוט זרקתי אותו. וככה הוא נפל. די לאט. טוב לא הייתה לו ברירה. זה נצח מהקומה הזאת לרחוב.
לילי
זה אומר ששחררת אותו. ובעצם רצית להודיע. זה קורה במקרי אסון. כשאין חשמל וכשכל הקווים תפוסים. אז מפזרים כרוזים מהאוויר. לוקח לזה המון זמן לרדת. כמה שעות בעצם. אם זה לא נסחף לים בגלל הרוח. אבל אולי זה מגיע. ואז הילדים מתרוצצים ברחוב, הם קופצים ואוספים את זה ישר מהאוויר. ואז הם יודעים. אם הם יודעים לקרוא. כמובן שהרבה פעמים הם לא יודעים לקרוא. אבל ההורים שלהם. האנשים ברחוב. הם קיבלו את ההודעה וככה הם ידעו באיזה בית אסור להם להיות… כמובן שלפעמים הם לא בבית מלכתחילה. ואז הם לא מקבלים את ההודעה. אבל זה עוזר זה מעדכן את האנשים במצבם. הכרוזים מודיעים להם שהם בסכנה.
שתיקה
מה ראית שם? מה ראית באמבטיה? ראית משהו שלא היית אמור לראות? או שכן היית אמור לראות? אתה רואה? אני מנסה לא להכאיב. כי אני מנסה לעזור למישהו אחר, שזה אתה, להגדיר את ה… את כל הכאב שלו בעצם.
דניאל
היא הייתה באמבטיה היא עמדה על ארבע בתוך האמבטיה.
לילי חושבת, חולמנית
היא שכבה באמבטיה על הגב.
דניאל
האדים הגיעו עד המרפסת ויצאו מהחלון כמו עשן. זה היה סמיך כל כך שבקושי ראיתי מה קורה בתוך הבית. הייתי צריך למשש את הדרך כמו עיוור בתוך הבית.
שתיקה
בגלל זה גם לא שמעתי מה שהיא אמרה לי. הלכתי דרך העשן למקלחת. לראות מה היא עושה שם. זאת הייתה מקלחת ארוכה מדי. שאלתי את עצמי מה היא עושה שם? מה לוקח לה כל כך הרבה זמן? חשבתי שאולי היא רצתה להתנקות טוב טוב מכל הצדדים. הרטבה משמעותית.
שתיקה
בכל מקרה אני לא ידעתי ולא ראיתי כלום בהתחלה. אבל אז ראיתי אותה. היא צפה בתוך האדים הרותחים. היא הייתה בעולם משלה. פתוחה לגמרי. העור שלה היה אדום. ממש בוער. הפנים שלה היו מתחת למים. אני התקרבתי אליה מאוד לאט. בהליכה שקטה מאוד. בגלל האדים היא לא ראתה אותי אבל אני ראיתי אותה. ואז אני נכנסתי פנימה והחזקתי לה את הראש בעדינות מתחת למים.
לילי
פניה נחו בזרועותיך.
דניאל
החזקתי לה את הפנים מתחת למים. ככה בשתי ידיים. הידיים שלי עטפו לה את הפנים משני הצדדים כמו שמחזיקים פנים של מישהו ובגלל שהפנים שלה היו מתחת למים אז הבטן שלה… הרגליים שלה ממש סירבו לתנוחה הזאת. והבטן שלה התקמרה כלפי מעלה.
שתיקה ארוכה
לילי
אתה לא יכול להגיד את זה. אתה לא יכול לעשות את מה שאמרת עכשיו.
שתיקה
דניאל
למה?
לילי
כי, כי… כי אתה מנסה להעלים אותי.
שתיקה
דניאל
אני לא ממש זוכר מה קרה.
לילי
אל תגיד דברים כאלה ואז תגיד שאתה לא זוכר… זה כמו להגיד שזה לא קרה…
שתיקה
אנחנו נפסיק עכשיו. המעשה שעשית היה גועלי מאוד. אין לך זכות לעשות כזה דבר. אתה עושה צנזורה. זה כאילו היית הולך לספרייה ומוחק משם את כל השמות של כל הגיבורים. מה היה נשאר אתה חושב? רק פעלים, מילות יחס וזה הכול. זה היה אסון גדול. אי אפשר היה אז לצאת לטייל ואי אפשר היה לעשות אהבה. לא משנה את מי היית פוגש. כל מה שהיה זה רק מכות יבשות על הגוף.
שתיקה. היא מתארגנת לצאת. מסתכלת עליו מפתח הדלת
שתיקה
היא יוצאת, הוא נשאר לשבת
סוף