יומן מחלה
א. אוֹדָה לְיָדַי
לִפְנֵי שֶׁיִּדָּלְקוּ הָאוֹרוֹת הַגְּדוֹלִים
אֲבַקֵּשׁ לְהוֹדוֹת לְיָדַי הַדְּלוּקוֹת עַל הַכְּאֵב,
עַל הַשְּׂרֵפָה שֶׁבְּמוֹ יָדַי,
הַמְבַיְּמוֹת אוֹתִי כְּמַרְיוֹנֵטָה נִסְהֶרֶת עַל חוּט הַלַּיִל,
הַמּוֹתְחוֹת לֵילוֹת לִכְדֵי יַמּוֹת טוֹבְעָנִיּוֹת,
הַמַּמְחִיזוֹת יִסּוּרִים בֵּין אַשְׁמוּרוֹת.
יָדַי סְפִינוֹת דּוֹלְפוֹת אֲשֶׁר תָּרוֹת נָהָר שֶׁל אֵשׁ וְלֹא עוֹגְנוֹת
רַק מַשְׁקִיפוֹת עַל הַגָּדוֹת הֵן מוֹ יָדַי.
וְלִפְנֵי שֶׁתִּדָּלֵק נִבְרֶשֶׁת הַמְּצוּלוֹת
אָצִיף תּוֹדָה לְמוֹ יָדַי, שֶׁבְּמוֹהֶן
נִסּוּ רַק לֶאֱחֹז בְּחַיַּי
שֶׁבְּמוֹ יָדַי נִפַּצְתִּי לִרְסִיסִים.
נִסּוּ רַק לֶאֱחֹז בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים
בַּחַיִּים שֶׁדָּחַקְתִּי בְּעוֹלָם שֶׁל צְלָלִים.
יָדַי הַכּוֹאֲבוֹת מִבְּלִי לִתְפֹּס כְּאֵב,
הַגּוֹסְסוֹת וְאֵין לְאֵל יָדָן לַהֲגוֹת בְּמוֹתִי.
וְתוֹדָה לְמוֹ יָדַי עַל שֶׁהִדִּירוּ מֵעֵינַי אֶת הַשֵּׁנָה
שֶׁלֹּא אֶחֱלֹם עַל גִּדְמֵיהֶן
בַּחֲלוֹמִי וּבוֹ אֲנִי מוּל כָּל הַטּוֹב וְהַיָּפֶה
שֶׁלֹּא אוּכַל לִתְפֹּס וְשֶׁאֵין בְּיָדִי לְהַחֲזִיק,
אוּלַי רַק לָגַעַת.
ב. אִגֶּרֶת לַצָּפִים
בַּיָּם הַזֶּה אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ לִשְׂחוֹת,
וּבְעֶצֶם מִיָּמַי לֹא שָׂחִיתִי מַמָּשׁ, אֲבָל
בַּיָּם הַזֶּה אֲנִי טוֹבֵעַ בִּמְיֻחָד.
אֲנִי וְגוּפִי שֶׁהִתְהַפֵּךְ עָלַי שׁוֹקְעִים.
גּוּפִי שֶׁהָפַךְ עָלַי עוֹרוֹ,
שֶׁנִּתְכַּסָּה חֲבַרְבּוּרוֹת,
גּוּפִי הַלָּז וְאָנֹכִי שׁוֹקְדִים
בְּלִמּוּדֵי הָרָע.
וְאַחַי הַמְּצוֹפִים הַנִּשָּׂאִים מֵעַל גַּלִּים רַק בִּמְעַט
הַמִּתְנַשְּׂאִים מֵעַל טוֹבְעִים רַק כִּי טוֹבִים הֵם הַחַיִּים,
פָּרְשׁוּ לִי זֹאת:
מַהוּ טוֹב אִם לֹא מְלֹא רֵאוֹת חַמְצָן
וּמַה מּוּטָב חַנְקָן מִן הַמֵּימָן
וְכַמָּה טוֹב לָצוּף וְהָאֲדָווֹת מְסַנְוְרוֹת
שֶׁלֹּא תִּרְאֶה בַּמְּצוּלוֹת אֶת מְצוּקַת הַלֹּא צָפִים
שֶׁלֹּא יִטְבַּע לִבְּךָ בַּאֲחֵרִים.
ג. זְרִיחָה
הָרוֹפְאִים לֹא יוֹדְעִים לְהַסְבִּיר,
הַשֵּׁנָה לֹא יוֹדַעַת לָבוֹא,
הָעוֹר לֹא יוֹדֵעַ מָזוֹר
וְהַגּוּף לֹא יוֹדֵעַ נַפְשׁוֹ.
וַאֲנִי, לֹא יוֹדֵעַ,
מִי אֲנִי שֶׁאֵדַע?
אֲנִי שֶׁבְּאֶמְצַע הַסּוֹף,
שֶׁנָּקַף בִּי עוֹד לַיְלָה,
שֶׁנִּדְקַרְתִּי מְחוֹגִים דַּקִּיקִים,
שֶׁבּוֹסַסְתִּי בְּמַדְמֵנַת הַשָּׁעוֹת עַד לַשַּׁחַר שֶׁבּוֹשֵׁשׁ,
מִי אֲנִי שֶׁאֵדַע?
תֵּדַע רַק הַשֶּׁמֶשׁ
זוֹרַחַת דֶּרֶךְ עָבִים אֲפֹרִים וְשִׁירַת צִפֳּרִים וּכְאֵב
וּבָא הַיּוֹם.
ד. אַחֲרִית דַּוַּי, אוֹ: עוֹד יוֹם מֵהַיָּמִים הַחוֹלִים
מִתַּסְמִינֵי הַמַּחֲלָה:
הָעוֹלָם מַשִּׁיל עוֹרוֹ
וְקִלּוּפֵי הָעוֹלָם, שְׁבָבֵי עוֹרִי וּפֵרוּרֵי אֲרוּחַת הַבֹּקֶר
מִתְקַבְּצִים לִצְבִירֵי תְּבוּסָה.
גָּלַקְסְיוֹת כְּנוּעוֹת מִתְפַּזְּרוֹת
בְּאוֹר הַבֹּקֶר
עַל רִצְפַּת מִטְבָּח
כְּשֶׁנִּפְתָּח חַלּוֹן.
הַיּוֹם – כָּךְ גָּמַלְתִּי בְּעוֹרִי הַמָּט־
אֶצְלַח לְעוֹלַם הַחַיִּים.
אֶחֱזֶה בְּנִפְלָאוֹת, אַף אוֹשִׁיט יָדִי וַאֲקַוֶּה
טֶרֶם אָשׁוּב לְמִטָּתִי הַנִּבְצֶרֶת
לִיצוּעֵי פִּסּוֹת חַיֵּי הַנְּמַקִּים.
עַל מִשְׁכָּבִי בַּיָּמִים אֲנִי כּוֹפֵר
וּבַלֵּילוֹת עוֹרִי בּוֹעֵר וַאֲנִי מְכַפֵּר
וּמְקוֹנֵן עַל גּוּפִי אֲשֶׁר אָהַבְתִּי.
וְכַמָּה סְתָמִי הַיָּגוֹן,
וְכַמָּה סְתָמִית הַכְּפִירָה,
וּסְתָם הַכַּפָּרָה וּסְתָם אֲנִי,
שֶׁלֹּא הָיִיתִי לֹא טוֹב וְלֹא רַע
וְהָאָבָק שֶׁאֶתֵּן בָּעוֹלָם
לֹא יוֹתֵר מְעַטֵּשׁ מִזֶּה שֶׁל כֻּלָּם.