*
נח אנגלהרד
אִלּוּלֵא הָיִיתָ טוֹב עִם אִמָּהוֹת
כַּנִּרְאֶה לֹא הָיִיתָ טוֹב עִם בְּנוֹתֵיהֶן
שֶׁכֵּן אִלּוּלֵא הָיִיתָ טוֹב
עִם אִמָּהוֹת, הָיִיתָ אוֹמֵר טוֹב,
לְפָחוֹת יֵשׁ אִמָּא.
וּמִשָּׁם וְעַד לְהַגִּיעַ
אֶל בְּנוֹתֵיהֶן
יֵשׁ מִסְדְּרוֹן וְ
שֵׁרוּתִים וְ
חֶדֶר אֵרוּחַ וְ
חֶדֶר הוֹרִים וְ
יֵשׁ אִמָּא.
אֲבָל, מָה אִתָּךְ?
כֵּן, מָתַי לָךְ
יִהְיֶה חֶדֶר? אַתָּה
שׁוֹאֵל טוֹב מְאֹד
אֲפִלּוּ מְצֻיָּן
אַתָּה שׁוֹלֵט בַּשָּׂפָה
שׁוֹלֵט בַּסִּיטוּאַצְיָה
נִכְנָס אֶל הַחֶדֶר וְאוֹמֵר טוֹב
אָז אַתְּ אִמָּא שֶׁל שִׁירָן,
טוֹב שֶׁאַתְּ אִמָּא שֶׁלָּהּ
כֵּן, מְצֻיָּן, אֲבָל מַה יֵּשׁ לָךְ
לְהַצִּיעַ? מַה יֵּשׁ לָךְ, אִמָּא שֶׁל שִׁירָן,
מֵעֵבֶר לְשִׁירָן? הָעוֹלָם הוּא אִמָּא שֶׁל שִׁירָן,
וְאַתֶּם שִׁירָן.
