שיר שזוכר / טל סלוצקר
הִיא הָיְתָה זִכָּרוֹן שֶׁעָלָה מִן הַיָּם וּמִן הַטּוֹבְעִים,
כָּל שִׁיר עַל הֲדַס הִתְיַחֵס אֵלֶיהָ וְנִזְכַּר בָּהּ שׁוּב תּוֹךְ הִתְבּוֹנְנוּת.
כָּל הַזְּמַן, הִיא יָדְעָה אֶת מָה שֶׁיֵּשׁ לָדַעַת עָלֶיהָ בְּמַבָּעִים.
לְאֹרֶךְ שָׁנִים הָיוּ חַיֶּיהָ הִתְמוֹדְדוּת.
חֲבָל מְאוֹד שֶׁבְּגִיל 44 יָצָא לָהּ כְּבָר לָמוּת.
קָרוֹב, קִרְבָה, קִלְשׁוֹנוֹת, חַיִּים מֵתִים.
כֹּשֶׁר קָרוֹב, כִּשְׁעַת קָרְבָּנוּת.
חָצוּי חֲצִיָּה חֹמֶר חָמוּר, חוֹשֵׁב חִשּׁוּבִים.
רָצוּי רְצִיָּה, רְצִיּוֹת, רִימֶמְבֶּר רַהַבְתָנוּת.
הֲדַס אַגָּס פָּשׁוּט, הָלַךְ הַמִּיץ לַהֲדַס.
הַכֹּל נִגְמַר מֻקְדָּם מִדַּי וְאוּלַי בַּפַּעַם הַבָּאָה יִהְיֶה טוֹב.
בַּפַּעַם הַבָּאָה יִהְיֶה טוֹב יוֹתֵר, אוֹ כִּמְעַט טוֹב, אוֹ אֲפִלּוּ טוֹב מְאוֹד.
לזכר / שגיא אלנקוה
הֲדַס, הָרֵיחַ הָרַעֲנָן
שֶׁל דֶּשֶׁא גָּזוּם,
הַחוֹל שֶׁנִּכְנָס לָעֵינַיִם,
רְאִי עָנָן,
רְאִי מָה מִסְתַּתֵּר
בְּתוֹךְ עָנָן,
אֵיךְ
כְּלָבִים קְטַנִּים
רוֹכְבִים עַל
הֶעָנָן,
הַדָּבָר הַזֶּה בֵּין בְּנֵי
אָדָם,
שֶׁהַמִּלִּים וְהַחֲפָצִים
הַמַּמָּשׁוּת וְהַדִּמְיוֹן
הֵם קֶצֶב
הַקֶּצֶב
הַזֶּה
הַמַּנְגִּינָה
הַמְּשֻׁגַּעַת
שֶׁל הַחֶלְקִיקִים,
שֶׁמַּרְשִׁים
לְעַצְמָם
לִסְגֹּר אוֹתָנוּ
בְּקֻפְסָאוֹת קְטַנּוֹת
שֶׁל מִלִּים.
הָרִימִי יָד
הֲגִי מִלָּה
הֲיִי חֵפֶץ,
בֻּבָּה מְרַקֶּדֶת
עַל חוּט,
צִבּוּר הָאֲנָשִׁים,
שֶׁפַּעַם חִקּוּ
אוֹתָךְ
בְּמִינֵי צוּרוֹת
מַצְחִיקוֹת.
צַחֲקִי בָּהֶן
דַּרְכֵּנוּ.