לֹא אֶהְיֶה רִאשׁוֹנָה לְנַסּוֹת לְתָאֵר
כַּמָּה לֹא רַע זֶה הָיָה, סַךְ הַכֹּל
בַּיָּמִים הָהֵם שֶׁלּוֹמַר עֲלֵיהֶם
דְּבַר מָה לֹא עָקִיף שׁוּם אָדָם לֹא יָכוֹל.
סַךְ הַכֹּל, כִּמְעַט בְּכָל יוֹם אָז מָצָאנוּ תְּמוּנָה יְשָׁנָה
וּבַלַּיְלָה קָרָאנוּ קְצָת תוֹמָס הַרְדִּי לִפְנֵי הַשֵּׁנָה.
לֹא, לֹא, לֹא, לֹא, אֲנִי מְשַׁקֶּרֶת
שִׁקַּרְתִּי בִּשְׁבִיל הֶחָרוּז
וּמָצָאנוּ בְּקשִׁי מַזְכֶּרֶת
שֵׁן חָלָב שֶׁנָּפְלָה, תַּלְתַּל מֶשִׁי אָרוּז.
וַאֲנִי לֹא קָרָאתִי אֶת הַרְדִּי
לֹא אָז, לֹא עַד אָז, לֹא מֵאָז, לֹא אַף פַּעַם
בַּפַּעַם הָאֶלֶף קָרָאתִי
שִׁיר שֶׁל פְּלָאת שֶׁעֲדַיִן מָצָאתִי בּוֹ טַעַם.
וְאִישׁ לֹא מִהֵר וְכִמְעַט שֶׁלֹּא זַזְנוּ
הַבַּיִת הָיָה כֹּה פָּתוּחַ וְחַם
וְהַיָּם וְהַשֶּׁמֶשׁ הָלְכוּ וְהִקִּיזוּ
אֶת מַה שֶּׁמִּזְּמַן כְּבָר אָבַד לָנוּ שָׁם.
וְאָבַד דֵּי הַרְבֵּה, לְפָחוֹת בִּשְׁבִילִי
וּבָכִיתִי כָּל יוֹם עַד בּוֹאָהּ שֶׁל אוֹתָהּ הַצָּרָה
שֶׁהִזְכִּירָה בְּרַעַשׁ גָּדוֹל
שֶׁכָּל אֲבַדּוֹן הוּא גְּבוּלִי
וְהוֹלְכִים עַל הַגְּבוּל כִּי פָּשׁוּט אֵין בְּרֵרָה.
כִּי בָּרַעַשׁ הַכֹּל הִתְפָּרֵק, הַבָּתִּים הִתְרוֹקְנוּ
כְּמוֹ בְּסֵפֶר לִמּוּד. הֶאֱפִירוּ עָרִים.
בְּפָחוֹת מִשָּׁנָה אֲנָשִׁים הִזְדַּקְּנוּ
בְּיוֹתֵר מֵעָשׂוֹר
וּבְכָל זֹאת
כָּתְבוּ חֶשְׁבּוֹנוֹת וְשִׁירִים.