"שירים של לא פחות משבעים יוצרים עכשוויים", הכריז בגאון דורי מנור על מרכולתו ב'הו!' החדש (או בלשון אתר הקיבוץ המאוחד: "שירים חדשים מאת שבעים (!)") – ולמקרא הדברים מיד חשתי נפסד: הרי הגיליון שלפניכם מונה רק כעשרים יוצרים עכשוויים, וברי לכול כי שבעים הוא מספר גדול בהרבה מעשרים. כאילו כל זה לא היה מכלים כשלעצמו, באה הסיפא של דברי העורך וטלטלה את עולמי כליל: "… מהמוכשרים שפועלים כיום בעברית". יש שבעים משוררים מוכשרים שפועלים היום – ובעברית?! מיד רצתי לגיליונות 'הו!' ישנים, בסך הכול מלפני עשור, ולא ספרתי יותר מעשרה יוצרים עכשוויים מוכשרים בחוברת. האם אוכלוסיית ישראל הוכפלה מאז פי שבעה? מובן שלא. משמע שאחוז העבריים הכישרוניים הוא־הוא המסתחרר מכלל שליטה! כאן קפאתי, חרד לגורל עמי: חברים, אנו עומדים בפנינו קטסטרופה מלתוסיאנית של צמיחה מעריכית בכישרון! אם ב-2011 פורסמו עשרה משוררים עכשוויים מוכשרים ב'הו!', וב-2021 כבר טיפס המספר לשבעים (!), ב-2031 יפורסמו ב'הו!' 490 משוררים כישרוניים (לא כולל זלדה); ב-2041 מספר זה יזנק בכוח האקספוננציה ל-3,430 משוררים רבי־כישרון, וערבי 'הו!' יאלצו להתיק את מקום מושבם מן התיאטרון הקאמרי לאמפיתיאטרון קיסריה; ב-2051 – וייתכן שעוד אחיה כדי לחזות במראה הנורא – 'הו!' יתפוצץ מ-24,010 כישרונות; ב-2061 (הו! האימה!) 168,070 כישרונות וכישרונים יהיו כשירים לפרסם ב'הו!' (קולות חדשים שאף אם רק מחציתם ידפיסו ספרי ביכורים כבר לא נעמוד ביעדי האקלים כפי שנקבעו על ידי ה-IPCC). לא אלאה אתכם בהמשך הסיוט החשבונאי: עד סוף המאה הנוכחית יופר המאזן הדמוגרפי ובין הירדן לים יהיו יותר משוררים ברוכי־כישרון ב'הו!' מאשר סתם ישראלים גרפומנים, הכישרוניים יעלו על הגדרות, חורבן בית שלישי, מישור החוף כולו יטבע בכישרון. אחרוני הכתבנים יסליקו את כתביהם חסרי הכישרון במגירה יבשה במדבר יהודה, ורגע לפני זינוקם הלא־נחשוני התהומה, יזעק אחד: "תמות נפשי אם אני מבין מה הקשר בין רועי שניידר לנוית בראל!"
