לְמֵיטַב הֲבָנָתִי,
הַדָּבָר הַטּוֹב בְּיוֹתֵר לַעֲשׂוֹת בִּבְרִית הַמּוֹעָצוֹת הָיָה
לְהִזְדַּיֵּן, וּכְשֶׁאֲנִי אוֹמֵר לְהִזְדַּיֵּן, אֲנִי מִתְכַּוֵּן
לַעֲשׂוֹת אַהֲבָה.
וְהַטּוֹב בְּיוֹתֵר לַעֲשׂוֹת בְּאַרְגֶּנְטִינָה שֶׁל הַגֵּנֵרָלִים הָיָה
לִכְתֹּב שִׁירָה, וּבַזֶּה אֲנִי מִתְכַּוֵּן
לְדַבֵּר אַהֲבָה.
וְהַטּוֹב בְּיוֹתֵר בְּאִיטַלְיָה הַפָשִׁיסְטִית הָיָה
לְצַיֵּר אֵיזֶה פְרֶסְקוֹ אוֹ גְּרָפִיטִי, וַאֲנִי מִתְכַּוֵּן
לְהַרְאוֹת אַהֲבָה.
וּבְיַפָּן הַפְּסִיכוֹאִימְפֶּרְיָאלִיסְטִית הַטּוֹב הָיָה
לָשֶׁבֶת זַאזֶן, וַאֲנִי מִתְכַּוֵּן
לִשְׁהוֹת בְּאַהֲבָה.
וּבְגֶרְמַנְיָה הַהִיא,
לְהַרְבִּיץ טוֹקָטָה עַל עוּגָב, וַאֲנִי מִתְכַּוֵּן
לְהַשְׁמִיעַ, לְהַרְעִים וּלְהַרְעִיף אַהֲבָה.
וְכָאן וְעַכְשָׁו, לְמֵיטַב הֲבָנָתִי,
הַדָּבָר הַטּוֹב בְּיוֹתֵר לַעֲשׂוֹת הוּא
לֶאֱהֹב, וַאֲנִי מִתְכַּוֵּן
לֶאֱהֹב.