בנקישת אצבעות נפתחו שערי השמיים – מהומת אלוהים ניחתה על ראשינו, עינינו נצרבו בנשורת גופרית. תחת רקיע קרוע, עשֵן, נדרשנו להיטהר, בהשתחוויה. אך הסתיים הטקס וכבר נדחפנו לשוב ולהיטנף, להתגולל בעפר, כמנהגנו בקודש, וחוזר חלילה. נורא מכל היה רעבוננו, שלא היה אפשר עוד להשביעו; חור שחור נוּקב בקיבתנו. את שארֵי בשרנו מכרנו, כמעט חינם אין כסף, תמורת חופן פירורים שבלענו בשקיקה, שליקקנו מהיד המושטת, כל כך רעבים היינו, וללא שיהוי גם את שארית בשרנו מסרנו, כלאחר יד, תמורת עוד חופן פירורים, שנבלע כלא היה, שלוּקק מהיד, שנקפצה כעת לכדי אגרוף, כי לא היה לנו עוד מה לתת, אבל נשכנו את היד, במלוא הייאוש של ההתמסרות, והשבענו אותה שתיפתח, ומכרנו את נשמתנו תמורת עוד חופן פירורים, ששאבנו פנימה בשאיפה ארוכה, עד כדי השתנקות, בעיניים דומעות, באוזניים הולמות, והיד נסוגה, אבל נתלינו עליה במלוא הטירוף של ההתמכרות, ומסרנו את נפשנו תמורת עוד חופן פירורים, שטרפנו בניבים חשופים, בנהמות חייתיות, והיד הכתה בנו ונעלמה, כי לא היה לנו עוד מה לתת, ונפלנו ארצה שדודים.
