למיכאל בן זאב ז"ל
נִסְעֲדָה הָעוֹלֶלֶת בַּת אָ־קַיָּמָא
מִלּוֹת אֲבֵלוּת אַבָּהִיּוֹת
בְּתַכְרִיךְ גִּבְסִי מוֹדֵל שֶׁל פֹּת
וַחֲצוֹצְרוֹת
מְחַצְצֵרָה תְּרוּעַת יֵשׁ
מִיכָאֵל אַחֵר
מִמּוּל בֶּחָצֵר יֵשׁ
מִיכָאֵל מְאַחֵר
(כִּי כְּשֶׁנִּסִּיתִי לָרוּץ, נִתְפָּרַצְתָּ לִזְחֹל
לְחַזֵּל אֶלְתּוֹךְ
תּוֹעֵלַעַת הַתּוֹלַעַת הַזּוֹ).
מִזֶּה הִתְעַבְּרוּיוֹת רַבּוֹת דֶּרֶךְ חוֹדְרוֹת
דּוּמוֹת אֲחֵרִים
(הַשְּׁפוֹפֶרֶת נְקוּבָה שְׁדוּדָה נוֹפֶלֶת)
הֲלֹ(הָ)!
(הָ) אֵי
– אֵלּוּ
הֲ
יֶשְׁנָם בָּם מִיכָאֵל אַחֵר מְדַבֵּר?
וְרַק עַתָּה
הָאֲנָקָה שֻׁתְּקָה כִּי
יֵשׁ לָהּ
פִּרְסֹמֶת וְחוּצוֹת וְצַעַר
מַרְבֵּה אָבְדַן הַכָּרָה לֹא
אֲנִי לֹא מַכִּירָה.
אֲנִי לֹא מַכִּירָה בָּכֶם.
אֲנִי לֹא מַכָּרָה.
אֲנִי לֹא מַכָּרָה לָכֶם.
(כִּי הַתּוֹלַעַת, הַתּוֹלַעַת
מָה אַשְׁאִיר מֵאָחוֹר
אִם לֹא תּוֹלַעַת –
מָה הִשְׁאַרְתָּ, וְלוּ
חִזּוּל?)
אֵין לִי מָה לְהִתְאַבֵּל.
יֵשׁ לִי מִיכָאֵל אַחֵר.
יֵשׁ מִי שֶׁעֲבוּרִי יִתְבַּלְבֵּל
יֵשׁ מִי שֶׁעֲבוּרִי יִתְפַּכַּח
יֵשׁ מִי שֶׁמְּקָרְבַי גַּחְלִילִיּוֹת
יֵשׁ מִי שֶׁמְּקֹרָבַי גַּחְלִילִיּוֹת ––
לֹא עֲנֻגּוֹת מְבַכּוֹת בְּאוֹת.
עַתָּה עַל מִי תִּהְיִי רְחוּמָה
מֵהֶבֶל פִּיךְ הַיְּהוּדִי,
ווּנְדֶרְקִינְד?
הַמּוֹ"ל שֶׁלָּךְ נִזְכַּר בִּכְבוֹדֵךְ לַנִּפְטָרִים
בְּבָרוּךְ שֶׁנִּפְטַר לוֹ
אֲשֶׁר לִכְבוֹדוֹ אֶחְזֶה כָּל שֶׁיְּסַעֲדוּנִי
כְּתוֹלַעַת כְּמוֹתִי וּכְמוֹתִי הַקּוֹדֵם
וְכָל מָחָר כָּל הַמָּחָר הַבָּא
אֶפְרֹץ בְּשַׁאנְסוֹן
לְמִיכָאֵל אַחֵר.