מֵרֹב כֵּנוּת אֶהֱפֹךְ לִמְשַׁעֲמֶמֶת
– תהילה, במכתב
לִקְרֹא אֶת עַמִּיחַי בִּירוּשָׁלַיִם, בַּסְּתָו, וּלְהָבִין שֶׁרַבִּים מִדַּי חַיִּים כְּמוֹ שֶׁרָצִיתָ בֶּאֱמֶת. עַמִּיחַי הָאָהוּב בְּגָלוּי עַל תְּהִלָּה וְעַל בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם שֶׁדָּמוּ לָהּ. שֶׁעָמַד בַּשִּׂיחָה הָאַחַת שֶׁהָיְתָה לנו עַל שִׁירָה, כְּשֶׁשָּׁאַלְתִּי אֵיךְ הִיא מַרְגִּישָׁה אִתָּנוּ, וְעָנְתָה: זֶה כְּמוֹ בַּשִּׁיר הַהוּא שֶׁל עַמִּיחַי, אַתָּה זוֹכֵר. וְלֹא יָדַעְתִּי עַל מָה הִיא מְדַבֶּרֶת. כְּמוֹ תָּמִיד.
אַחֲרֵי שֶׁנִּפְרְדָה מִמֶּנִּי שָׁלְחָה לִי מִכְתָּב שֶׁכָּתְבָה לַחֲבֵרָהּ לְשֶׁעָבַר. "אִם אֲנִי רוֹצָה לְדַבֵּר עַל הַדִּכָּאוֹן שֶׁלִּי, עַל תְּחוּשַׁת הָאֵמוּן שֶׁחוֹזֶרֶת בִּי… אֲנִי צְרִיכָה לְהַסְבִּיר – מֵאֲחוֹרֵי כָּל זֶה מִסְתַּתֵּר אֹשֶׁר גָּדוֹל". לִקְרֹא אֶת עַמִּיחַי בְּקוֹל, בְּקַדַּחְתָּנוּת. לְהַאֲמִין שֶׁאֲנִי גּוֹזֵר מִתּוֹכוֹ אֶת תְּהִלָּה הַמְאֻשֶּׁרֶת. לְהוֹשִׁיב אוֹתָהּ לְיָדִי. לֹא עַל יָדִי. לֹא מְאֻשֶּׁרֶת עַל יָדִי. לֹא מְאֻשֶּׁרֶת. לֹא עַל יָדִי. לֹא מִמֶּנִּי.
יֵשׁ לִי מְעַט מִדַּי דְּבָרִים לְהַסְתִּיר וְיוֹתֵר מִדַּי רָצוֹן לְהַסְתִּיר בִּשְׁבִיל לֶאֱהֹב כְּמוֹ עַמִּיחַי. יֵשׁ בִּי כְּעָסִים וּמִלִּים נִשְׂרָכוֹת אַחֲרֵיהֶם. אֲנִי מְקַנֵּא בּוֹ שֶׁהִצְלִיחַ לַהֲפֹךְ אֶת הַסֵּדֶר הַזֶּה. בִּנְעוּרַי קָרָאתִי בְּשִׁירָיו הַמֻּקְדָּמִים וְאָמַרְתִּי, כָּךְ אֲנִי רוֹצֶה לְהַרְגִּישׁ. כָּךְ שֶׁיִּרְאוּ אֶת רִגְשׁוֹתַי. וּבַמָּקוֹם הַזֶּה. בַּשָּׁנִים שֶׁבָּאוּ, בְּהַר הַצּוֹפִים, חָשַׁבְתִּי עָלָיו בַּחֹשֶׁךְ כְּשֶׁפָּנַי לַתִּקְרָה. רָאִיתִי אוֹתוֹ מַזִּיעַ בַּלֵּילוֹת, מִסְתַּיֵּד כַּצֶּבַע הַבּוֹכֶה, הַבָּהִיר מִכָּל בָּהִיר, שֶׁל זִכְרוֹנוֹת אִלְּמִים. רָאִיתִי אוֹתוֹ שׁוֹמֵעַ תְּהִלָּה בַּחֲשֵׁכָה. כְּאִלּוּ נֶאֱמַר מִשָּׁם גַּם לוֹ: "עָזַבְתִּי אוֹתְךָ כִּי לֹא אָמַרְתָּ דָּבָר בֶּאֱמֶת, וְהִתְחַלְתִּי לִשְׂנֹא אוֹתְךָ כְּשֶׁהֵבַנְתִּי שֶׁמִּבְּחִינָתְךָ זֹאת הָאֱמֶת".
נָעֲמָה לוֹ הַיְדִיעָה שֶׁקּוֹלוֹ נִשְׁמָע בְּפִי רַבִּים בִּשְׁעַת רָצוֹן. בְּשָׂפוֹת אֲחֵרוֹת. מִחוּץ לִירוּשָׁלַיִם. אֶפְשָׁרוּת כָּזֹאת בִּלְתִּי נִסְבֶּלֶת בְּעֵינַי. שֶׁמִּישֶׁהוּ אַחֵר יֹאמַר אֶת דְּבָרַי לִתְהִלָּה אַחֶרֶת. שֶׁתְּהִלָּה תִּשְׁמַע אֶת הַדְּבָרִים מִמִּישֶׁהוּ אַחֵר, בְּמָקוֹם אַחֵר, בְּשָׂפָה אַחֶרֶת, מִחוּץ לְבֵיתָהּ. אֲפִלּוּ שֶׁשָּׁמְעָה. אֲפִלּוּ שֶׁכַּמָּה כְּבָר יֵשׁ לוֹמַר.
הַשִּׁירִים שֶׁל עַמִּיחַי עֲשׂוּיִּים מִמְּדוּרוֹת, מִכְּתֵפַיִם אֲסוּפוֹת אַחַר חִבּוּק וְלֹא אַחַר חֲרָדָה. הַשִּׁירִים שֶׁלִּי עֲשׂוּיִּים מִדְּבָרִים אֲחָדִים. שֶׁהָיְתָה לָהֶם הִזְדַּמְּנוּת אַחַת לְהֵאָמֵר. לֹא הוֹצֵאתִי אוֹתָם כְּדֵי שֶׁיְּנַקּוּ אוֹתָם מִשְּׁמִי וְיִהְיוּ נַחֲלָה לְרִגְשׁוֹת הַכְּלָל, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּרְאוּ אוֹתִי מִתּוֹכָם. שֶׁאִשָּׁה אַחַת תִּרְאֶה. כְּשֶׁבָּרוּר שֶׁלֹּא תִּרְאֶה. עַמִּיחַי כִּוֵּן אֶת דְּבָרָיו לְאִשָּׁה אַחַת כְּדֵי שֶׁאֶלֶף אִישׁ יִקְרְאוּ אוֹתָם בְּאֶלֶף דְּרָכִים שֶׁלָּהֶם. אֲנִי רוֹצֶה שֶׁאֶלֶף אִישׁ יִקְרְאוּ אוֹתִי בְּדֶרֶךְ אַחַת שֶׁל אִשָּׁה אַחַת, שֶׁלְּרֶגַע רָאֲתָה אוֹתִי בָּרוּר.