בִּתִּי,
אָיֹם
בִּעוּתֵי יוֹם
אוֹחֲזִים בִּשְׁנֵינוּ.
בְּפַאֲתֵי חֲלוֹם, מִדֵּי בֹּקֶר,
אַתְּ נִצְמֶתֶת אֵבֶל בְּחֻרְשַׁת הָאֳרָנִים
וַאֲנִי פּוֹנֶה לְטִמְיוֹן.
וּמַה צּוֹפְנוֹת לָךְ מְחָטִים?
שֶׁאָבִיךְ לֵצָן, שֶׁמְּחַלְטֵר כְּלֻלְיָן,
וְרַק בְּקשִׁי מִתְהַלֵּךְ עַל חֶבֶל דַּק לְעֵבֶר אֲבַדּוֹן.
תָּלוּי מֵעַל תְּהוֹמוֹת שֶׁל גְּאֻלָּה,
הוּא אֵינוֹ נִסְמָךְ עַל דָּבָר
פְּרָט לְצַעְדּוֹ הַמּוּעָד לִנְפִילָה
וְלַחֶסֶד שֶׁנּוֹטָה לוֹ הַכְּבִידָה.
בִּתִּי,
נִפְנֶה מֵהַחֲלוֹם. אַתְּ לַגָּן
וַאֲנִי לַקָּתֶדְרָה עַל שְׁמֵךְ וּלְמֶחְקָרִי:
כֵּיצַד נָבִיא עוֹד יְלָדִים כָּזֶה חֲלוֹם
וּמִי יִדְקֹר לִי מְחָטִים לְמָסַכִּים
שֶׁלֹּא תִּרְאִי בְּעִוְרוֹנִי
יָדִי דְּרוּכָה לְפָנַי כִּמְחוֹג הַגַּרְדֹּם
כְּיָדֵךְ הַדַּקָּה בִּשְׁעַת לַיְלָה נִבְעֶתֶת
כְּשֶׁאֵינִי מַאֲמִין בְּדָבָר אֶלָּא שֶׁאֶפֹּל.