הַאִם לֹא עָדִיף קָו יָשָׁר מִמַּעְגָּלִים
הַאִם לֹא עָדִיף לְהִתְבּוֹנֵן כְּמוֹ עֲגָלִים
מֵאֲשֶׁר לָלֶכֶת כְּמוֹ צֹאן?
(וְזֶה לֹא פָּחוֹת אָסוֹן כְּשֶׁזֶּה רַגְלִי)
הַאִם לֹא עָדִיף כָּחֹל גָּדוֹל עַל פְּנֵי לִקְרֹעַ
אֶת הַקִּישְׁקֶע וְהַטְּחוֹל כְּהֶרְגֵּלֵנוּ?
הַאִם לֹא עָדִיף לְהוֹדוֹת בִּתְבוּסָתֵנוּ
בְּשִׁמּוּשׁ בְּמֵטָפוֹרוֹת? לְהַיְשִׁיר מַבָּט
אֶל הָאֱנוֹשִׁי… הַאִם לֹא תֵּלְכוּ אַחֲרַי –
וַדַּאי שֶׁלֹּא. בִּמְיֻחָד לֹא בַּצָּהֳרַיִם, כְּשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ
מְמִסָּה אֶת הַכַּוָּנוֹת הַטּוֹבוֹת שֶׁל נְשׁוֹתֵינוּ
שֶׁיּוֹשְׁבוֹת וְחוֹשְׁבוֹת הֵיכָן כְּדַאי הָעֶרֶב. מָחָר
כְּבָר סִפּוּר אַחֵר. קַל וָחֹמֶר אֶמֶשׁ. אַל תִּהְיֶה רַגְשָׁן.
הַסֶּנְטִימֶנְטָלִיּוּת מַזִּיקָה לַסֵּקְס־אַפִּיל,
הֲרֵי אֵין אֵשׁ לְלֹא עָשָׁן, כְּדַאי
לִלְמֹד אֵיךְ לְהָכִיל, וּכְבָר לְהִתְכּוֹנֵן לַלַּיְלָה.
הִיא יוֹדַעַת שֶׁכְּדַאי לָהּ. וְאַתָּה –
אֵינְךָ מוֹצֵא אֶת תַּפְקִידְךָ, מְלַהֵג
בְּעַצְמְךָ עַל מִיכֶּלְאַנְגֶּ'לוֹ בִּמְסִבּוֹת בַּיִת
חוֹלֵף עַל פְּנֵי הָעֲשִׁירִים הַחֲדָשִׁים
הֵם אֵינָם מְשׁוֹרְרִים, יוֹדְעִים לִטְעֹם כַּזַּיִת
וְלֹא לִטְרֹף אֶת הָעוֹלָם, שֶׁדֵּי הוֹלֵךְ וְנֶעְלָם
כְּמוֹ כָּל מַה שֶּׁזָּכַרְתָּ, כְּאִלּוּ תַּם־נִשְׁלַם
מַה שֶּׁבֵּינְךָ לַאֲנָשִׁים.
