ג'ון לוק שאל: מה אנחנו באמת יודעים על זהב? אנחנו יודעים שזהב נראה לעינינו בצבע זהב, שזהב אינו מתחמצן, שזהב נמס ב-1,064.18 מעלות צלזיוס. אבל אלה לא התכונות של הזהב. זאת רשימת מכולת של התבוננויות אנושיות בזהב מחוץ לזהב. אמרנו את כל זה ועוד לא אמרנו דבר על הזהב עצמו. כדי להגיד משהו על הזהב עצמו נצטרך להסביר למה הזהב מוזהב, למה הוא לא מתחמצן, למה הוא נמס דווקא ב-1,064.18 מעלות ולא במעלה אחת יותר.
היום אנחנו יודעים להסביר למה הזהב מוזהב. הזהב מוזהב בגלל המבנה המולקולרי של הזהב. אפילו אם לא היה זהב בעולם, אפילו אם לא היה זהב ביקום, היינו יודעים שמולקולות מדומיינות של זהב יתחברו כך שהן יופיעו לעינינו בצבע זהב. אנחנו אפילו יודעים להסביר למה הקוורקים, שמרכיבים את הפרוטונים, שמרכיבים את האטומים, שמרכיבים את המולקולות, שמרכיבות את המבנה של הזהב, בהכרח יוצרים זהב שהוא זהב ולא זהב שהוא אדום.
המצור הזה שאנחנו מטילים על הזהב עלול להיות אינסופי. יכול להיות שהוא לא יושלם לעולם, לא בימי חיינו אנו ולא בימי החיים כולם. אבל מגמת הצבת ברורה: מדעי הטבע מקלפים את התכונות המשניות של הזהב מעל לתכונות יותר ויותר ראשוניות, בדרך להבין את זהב הזהב, בדרך להסביר את טבע הטבע.
מטבע הדברים, המצור על טבע הדברים מעורר בהלה לא רק בקרב הדברים – אלא גם בקרב המשוררים. איזו מילה אנו המשוררים נמצא שתהיה מדויקת יותר מקוורק של פרוטון של אטום של מולקולה של מבנה של זהב? איזו מילה נמצא שתהיה מפוצצת יותר משמש, שמסתה פי 10 ממסת השמש שלנו, אשר התיכה את הזהב במעיה ואז ירקה אותו החוצה בסופרנובה?
הפתרון הקל עבורנו יהיה לברוח מהיקום הנצור. להפקיר את הזהב לגורלו. להסביר שאין אנו, אנשי הרוח, עוסקים בחומר, קל וחומר לא בתכונותיו, ולחטט עד פצע ברוח, כלומר בעצמנו: בפסיכולוגיה שלנו, בסוציולוגיה שלנו, במוסר ובצדק שלנו. היקום למדע והאדם לספרות.
זאת טעות. על מדעני הספרות מוטלת משימה לא פחות מורכבת מזו המוטלת על מדעני החומר. עלינו מוטלת המשימה, המדעית לגמרי, של חקר האפשרות. כי האין הוא כר פורה לאין שיעור יותר מהיש. על כל תכונה אחת שיש לזהב אפשר למנות לפחות מאה תכונות שאין לזהב, אבל היו יכולות להיות לו. חייזרים פרימיטיביים ירצו לדעת מה אנחנו יודעים על היש. חייזרים מפותחים יותר ישאלו מה למדנו על האין.
שירה, אומרים בצדק, לא יכולה לשנות את העולם. אבל שירה יכולה לשנות עולמות אפשריים. בעולמות אפשריים מלחמות עולם פורצות בגלל אי-דיוק באי-עובדות בשיר על אי-זהב. זה עניין של חיים ומוות ביד הדמיון. עלינו להבין את היחסים בין האין לברירה. עלינו לכבד את האפשרות לפחות, אם לא הרבה יותר, מכפי שאנו מכבדים את המציאות.
הגיליון שלפניכם מלא בשירים שמתעלמים מהמציאות. אלה שירים הזויים ומנותקים. אלה אינם שירים צודקים פוליטית ולא שירים טובים מוסרית. שירים אלה נכתבו בעד ונגד נושאים שאין לכם דעה עליהם, כדי שאתם לא תוכלו אוטומטית להיות בעד או נגד השירים. והם עושים את כל זאת, והרבה פחות, אפילו מבלי להיות יפים. הם לא נכתבו כדי להיות יפים. הם נכתבו כדי להיות טועים – ובגדול.
לכן אני מבקש מכם, הומו ספיינס ספיינס ספיינס, לקרוא את הגיליון הבא בידיעה מוחלטת שתצאו ממנו עם הבנה יחסית. אם ברצונכם לצאת חכמים, לכו ללמוד. אם ברצונכם לצאת צודקים, לכו לפייסבוק. אם ליופי חשקה נפשכם, השמש שוקעת וזורחת פה בזהב פעמיים ביום. אבל אם אי פעם חשבתם שהיא יכולה, אפילו צריכה, לשקוע פחות ולזרוח יותר – הגיליון הזה נכתב במיוחד בשבילכם.
