הַחַיִּים הֵם בּוֹר. אֲנִי יוֹדֵעַ.
אָכַלְתִּי עַכְשָׁו אַרְבָּעָה
מְשֻׁלְּשֵׁי פִּיצָה בְּלִי לִהְיוֹת
רָעֵב, מִשּׁוּם שֶׁהֻנְּחוּ שָׁם.
וַאֲנִי מְנַסֶּה לְהִשְׁתַּחְרֵר,
לִפְרֹם אֶת הַקְּשָׁרִים.
אֲבָל הַקְּשָׁרִים הֵם מַה
שֶּׁאֲנִי. אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת
מִישֶׁהוּ אַחֵר. אֲנִי יוֹשֵׁב
עַל הַכִּסֵּא, חוֹלֶה
חוֹלֶה בְּמַחֲלַת יָם שֶׁל חַיִּים,
שֶׁל לִהְיוֹת עַצְמִי,
אָדָם שֶׁהוּא רוּחַ שֶׁלֹּא
מַצְלִיחָה לְהַמְרִיא.
כַּמָּה אַתָּה רוֹאֶה וְלֹא
מַצְלִיחַ לְהָבִין מָה אַתָּה
רוֹאֶה. כַּמָּה אַתָּה רוֹצֶה
לִקְרֹעַ חֲתִיכָה וּלְהַשְׁאִיר
שָׁלֵם אֶת הַמְעַט שֶׁהוּא
כָּל כָּךְ הַרְבֵּה שֶׁיֵּשׁ לְךָ.
