אני הולך לבקר את, אתה יודע את מי, את מי אתה הולך לבקר, את אתה יודע את מי, את אתה יודע את מי אתה הולך לבקר. מזה זמן רב שאתה הולך ומבקר את אתה יודע את מי; מבקר אתה את אתה יודע את מי אחת לכמה זמן. הוא גר לו הרחק, אתה יודע היכן, הוא גר לו הרחק מעבר להר, אחר האגם, הוא מתגורר, אתה יודע עם מי, ואם אתה יודע עם מי, אתה יודע היכן; הוא גר לו הרחק, בין שבילי הנהר, מעבר להר, אחר האגם. בסמוך לו שוכנים עוד כמה בתים נמוכים, אתה יודע מי גר שם. עם שחר אצא לבקר את אתה יודע את מי, אכנס אל הרכב אל אתה יודע היכן, הרחק, בין השבילים, מעבר להר, אחר האגם, לא אאחר להגיע, מסרו לו שאני כבר כאן. בחדר השינה ניצב השולחן, בכל מקום אליו אני בא, אני בודק אם ישנו שולחן כתיבה, כדי שאוכל לשבת ולכתוב. אם אין בנמצא שולחן כתיבה במקום אליו אני בא, אני מרגיש עצמי כסהרורי עד כי מוכרח אני לצאת החוצה לנשום אוויר, או להתעופף דרך החלון, או דרך נקב מנעול הדלת. השטן לימד שלא יוצאים מן אותו הפתח שבו באת, זאת משנת השטן. אם אין שולחן כתיבה, לך אל המטבח, ושאל את מארחיך אם מוכנים הם לעשות הסבה של שולחן הארוחה לשולחן כתיבה; הכתיבה נוראית עליי לאחרונה, אני לא רושם דבר, על אף שדירתי מלאה שולחנות; ברשותי שולחן בחדר השינה, בחדר הסלון ובמרפסת; המרבה בשולחנות מרבה בכשפים. די לי בשולחן כתיבה אחד, שולחן אחד לו, שולחן אחד לאורח. שולחן עליו אוכל לכתוב, כבר העיפרון המחודד מחכה לו שם עבורי על שולחן הכתיבה. שם אכתוב את משנת השטן, מחברת כשפים אחת; לא מחברת הנחיות למעשים זרים, אכתוב את דרשותיו, זאת תהיה כתיבת הממלכה; בבקרים אקום מהשולחן ואביט מהחלון אל שבילי הנהר, אל האגם ואל ההרים שבאופק; אכין לי כוס קפה ואניח על שולחן הכתיבה, אלגום מכוס הקפה ומיד ארדם, לשעה עצלה אחת, באור בוקר רך, ומיד לכשאקיץ אז אשוב למלאכתי; מארחי עוסק כמובן בענייניו שלו, הוא לא שואל אחר כתיבתי ואינו דוחף את אפו המחוטט, הוא בחדרו לשולחנו יושב וכותב; וכשאצלו ערב אצלי שחר, וכך להפך, כשאני רושם את המשניות לשולחן השחר בדוקטרינה הרבה והמפותלת שלו הוא ככל הנראה כבר רכון לשולחן הערב; אנחנו יכולים להתראות רק בשעה המיועדת, בשעת חציה ואף זה מפגש לשבריר אחד; אני רואה את צלו מתבדר לו בין הזמנים, והוא רואה את דמותי על שולחן הכתיבה, כשכלי הכתיבה ניצב בידי. אני שם כבר, אתה יודע אצל מי, כבר מספר ימים. בדירתי לא יכולתי לכתוב את המשנה, מוכרח הייתי לחצות את ההר ולחצות את העמק, את האגם ואת שבילי הנהר; אתה יודע מי חיכה וציפה לבואי. חניתי את רכבי בשביל הגישה, הרוח פיזמה בשירה חרישית וציפורי השיר החרישו למשמע שירת הרוחות החרישיות, ואני את רגלי הוצאתי מרכבי ופסעתי בשביל ורק תיק בידי, וחלפתי דרך פני פתח אחד, אתה יודע היכן, ואז חלפתי דרך פני פתח שני, עד שעמדתי בעד דלת אחת, שהיתה נפתחת למשמע קולי, ונכנסתי בעד הדלת האחת, והגעתי, אתה יודע אל מי, שהיה כעת בשעתו, ולא רציתי להפריעו אף לא לבטלו ממלאכתו, לכן הילכתי הישר פנימה והבטתי בשולחן הכתיבה ובכלי הכתיבה ובכורסה לצד, וחלון עם וילון שאם הסטת אותו יכולת לראות את שבילי הנהר ואת האגם הכחול הרחב וההרים הגבוהים שם הרחק באופק; ובכרית קצה האמה הסטתי מעט את וילון החלון והתיישבתי לנוח רגע על הכורסה. פתאום דבר משונה אירע, השעון צלצל והפריעני כי השעה כבר מאוחרת, ככל הנראה לא שמתי לב וכבר צהריים ותכף יסתובב מפתח הערב, ואראה, את אתה יודע את מי, את צילו מתהלך בדירה, וידו ארוכה ותמיד מטיילת כמו הלך על הקירות בזוג אצבעות ובציפורניים שורטות, אך בלא כל רעש, כחתול המתהלך על הקירות אחריו, כמו אחר ראשו, לצד כתפו, ואפו המחוטט, בצילו על הקיר, אפו הארוך ועיניו, מחזה בלהות. אך הוא ראה אותי מתעורר באחת מן הכורסה ואצבעותיו נותרו כך דוּמם על הקיר, כשני מחוגי השעון שפסקו לפתע מלפעום, כמו חיה שעוצרת מול חיה מסוכנת ממנה, כך אני קפאתי במקומי, ואצבעותיו כמו חלפו חזרה אל בין השעות. ידעתי כי זה זמן טוב שאלך מעט אל הכיור וארחץ את בד פניי שהיה מרופט כבר אחר הנסיעה והתנומה הבלתי צפויה שנפלה עליי, עבודה רבה עוד לפניי; עליי לשבת אל שולחן הכתיבה בקרוב ולכתוב. לכן ניגשתי אל חדר הרחצה ושטפתי את פניי, הורדתי את משקפיי מעיניי והנחתי אותם בסמוך, על הכיור הלבן, עיניי שטפו במים, גם כן מצחי ולחיי, תפסתי במגבת, שאתה יודע מי שמר אותה עבורי, ויבשתי את פניי, וכשסיימתי כל זה השבתי את משקפיי וחזרתי אל החדר. עיניי החלו נעצמות שוב ולא יכולתי להתחיל בעבודתי. שינה המגיעה בחטף מבלי כל כוונה אינה שינה שלמה באמת, חסרה בה מידת החירות אשר ישנה בשינה המיועדת. בתהליך עבודתי ערך רב יש לשינה; ושינה שלא באה עם שקלול השעות אינה שינה. כבר מזמן שאני נחשב לעצמאי, מאז שקיבלתי את הירושה איני דאוג לפרנסתי אלא רק למקום כתיבתי, הוא אינו דואג לפרנסתו אלא רק למקום כתיבתו, סידרתי שולחן במיוחד בשבילו כדי שישב ויכתוב את משנת השטן. מעטים הם אלה הרשאים לבוא עד כאן ושהרחיקו לכת עד כדי כך; אני עוקב אחריך כבר זמן ארוך עוד טרם באת, הכנתי את ההרים ואת העמק, את האגם ואת שבילי הנהר כדי שיבוא עד כאן.
