אין לנו שורשים

א.
אין לנו שורשים.
אין לנו שורשים כי אנחנו לא צמחים.
אפילו אם נגיד שעדיף היה לו היינו צמחים, היות שאנחנו לא צמחים, אנחנו לא ניזונים משורשים.
אם כבר ההפך הגמור הוא הנכון;
כלקטים־ציידים אנחנו מוכרחים לנוע כדי להיזון.
התנועה היא־היא הקיום האנושי!

אבל מה, לא מפסיקים במחזותינו לדבר על שורשים.
כולם מחפשים שורשים!
אמור להיות לי חשוב להתחבר לשורשים שלי! לצמוח מתוכם! להיזון משורשיי!
אני אמור לבקר בצ'רנוביץ ולגלות שם אמת פנימית עמוקה! אתהלך בצ'רנוביץ ואבין את תורת הסוד של קיומי! אנסו שם את הדודה של הסבתא רבתא שלי, זרקו את חברות הילדות שלה לגז, שרפו אותן ואת הוריהן לכדי עפר ושיני זהב – אבל שם שורשיי! שם האמת לגביי! שם התזונה הרוחנית שלי!
שקר וכזב עלוב!
נשמות צדק, נשמות רוח!
אני מחרבן על צ'רנוביץ!
אני מחרבן על צ'רנוביץ כמו שחירבנו שם דורות של יהודים לפניי!
אין לי שום שורשים בצ'רנוביץ!
ולא רק לי, לאף אחד אין שורשים בצ'רנוביץ!
לעודד כרמלי אין שורשים בצ'רנוביץ!
גם מי שחי היום בצ'רנוביץ, אין לו שורשים בצ'רנוביץ!
אוי, אך שאני מחרבן על צ'רנוביץ!
אני מחרבן על צ'רנוביץ, ואני מחרבן על לודז', ואני מחרבן על אמסטרדם, ואני מחרבן על בלגיה רבתי!
אין לי שורשים לא שם, לא שם, לא שם ולא שם!
היות שאני לא צמח, אני יצור חסר שורשים!
אין לי שורשים גם בתל אביב!
אני לא צריך שורשים בתל אביב!
אני צריך רק את תל אביב עצמה
כי לי תל אביב היא תנועה!

ב.
"על גבה של כל מטאפורה אתה רוכב כאן אל כל אמת" כותב ניטשה הנבואי. רכיבתינו על מטאפורת השורשיות מובילה אותנו לאמת מדכאת. אני מציע מטאפורות עליהן נרכב לאמיתות נשגבות! אני אומר יחד עם הרב האלכימאי זורן שמסורת היא קהילה של נפשות! בלייק, אבא שלי, חבר שלי, אחי שלי, אתה לא שורשיי, בלייק! אתה זימנת אותי לקהילה! תודה לך בלייק! תודה!
אני אומר שאם תנועה היא המפתח לקיום האנושי, האדם ניזון מהעתיד שאליו הוא נע! אני אומר שהאדם ניזון מהאפשרות של תודעתו בחלל החיצון! אני אומר שהאדם ניזון מהאפשרות של תודעתו בנצח! אני אומר שאם יש לנו שורשים, הם בכלל טמונים בעתיד! טמונים בנצח!
אבל אין לנו שורשים!
אין לנו שורשים כי אנחנו לא צמחים!
ואני כותב מתוך אהבה עמוקה לצמחים! ראו את עץ הסקויה אותו מכנים היום באמריקה גנרל שרמן, העץ הגדול בעולם! כאלפיים חמש מאות שנה הענק הזה עומד, ועומד, ועומד, באותו מקום, באותה הכתובת, לא זז, לא נווד, לא היגר, שורשיו טמונים באותה פיסת אדמה בדיוק. סביבו, אנשים הלכו, אנשים הגיעו, ברגל, על סוסים, ספינות, רכבות, מכוניות, מטוסים. והוא עומד בשקט אצילי ומואר. גנרל שרמן הרי בכלל לא גנרל שרמן. הוא היה אשר היה אלפי שנים לפני שכינו אותו כן. עמד בשקט, עמד ולא הזיק, עמד ורק תרם! בואו נלמד את הארתן של הסקויות! בואו נלמד את סודו של עץ הבודהי! של צמח עץ החיים שצמח בקיר של השירותים בדירה הקודמת בבר יוחאי, וייחורו צומח פלא במרפסת של הדירה החדשה במסילת ישרים! בואו נעמוד כעצים בשקט אצילי ומואר ביערי הלילה!
נעמוד! אבל נעמוד על רגליים – כי יש לנו רגליים, רגלי תנועה! לא רק שאין לנו שורשים, אף פעם לא היו לנו שורשים. הרי בהתפתחות הזנים התפצלנו מבני דודינו הצמחים עוד לפני הפיכתם לשורשיים. צפנו, שחינו, הלכנו, רצנו, אף פעם לא השתרשנו. אנחנו אל־שורשיים! בואו נלמד מהעצים, מהשקט, מהאצילות, מההארה, אבל בואו, אנו האל־שורשיים, נרכב על מטאפורות של תנועה! של מהירות! ניידותינו היא־היא קיומנו! התנועה שלנו האל־שורשיים היא חיים! שורשינו הם אל־שורשיים!
ראו, למשל, את האל־שורשי כרמלי. נכון, הוא דומה לביאליק, כרמלי. פיזית. אולי לא בדיוק לביאליק כפי שאנחנו זוכרים אותו מהתמונות, אלא כנראה יותר לביאליק כפי שהוא, נגיד, נראה היום, לאחר כמעט מאה שנה של התרקבות בקבר. כך או כך הם נורא דומים השניים האלה, כרמלי וביאליק. אותם פנים, מבט דומה. אבל עיקר הדמיון הוא דמיון של רוח. כרמלי פועל ברוח של ביאליק! וביאליק פעל ברוח של ניטשה וניטשה ברוח של שופנהאואר ושופנהאואר ברוח של בודהה! וכל אחד מהם גם ברוח של אחרים, וכולם גם יחד גם ברוח שלך, אם תבחר בה! אין כאן שורשים. יש כאן רוח ויש כאן בני אדם שבוחרים לעוף בה. תעופו ברוח של כרמלי! תעופו ברוח של יונה וולך! תעופו ברוח של בלייק! זו אותה הרוח! העיקר הוא לעוף! המצווה היא לעוף! המידה הטובה הראשונה של כל איש או אשת רוח היא לעוף ולהנכיח את הרוח בתעופתם! אין כאן שורשים, יש כאן רוח! יש כאן תעופה! יש כאן אור!
זכרו, למשל, את האל־שורשי אפלטון, ואת תיאורו את רגע ההארה בתוך החניכה שהוא מציע כאשר "לאחר שיח ושיג מרובה הסובב את עצם הבעיה ולאחר חיים שבצוותא – לפתע כאילו יינתז ניצוץ אל הנשמה שידליק בתוכה אור אשר מכאן ואילך כבר יזון את עצמו". האור נדלק מנשמה לנשמה. האור נע מאור לאור, מאור לאור, מאור לאור, מהאיגרת השביעית של אפלטון ועד אלינו, ומאיתנו ועד לנכודיתנו המדוזאיות. מאור לאור, זה בסוף אותו האור. האור של באך, האור של נינה סימון – אהבה של אור! האור של יונה ואורה של זלדה – אחיות של אור! האור של צ'אונג טזה, האור של שפינוזה – בני דודים של אור! האור של יואב עזרא, האור של יהוה – האור! זה תמיד אותו האור! והאור הנדלק מזין את עצמו! האור הוא השורש של עצמו! אין לו שורשים! יש לו רק אור! עוד אור!
אתה לא מחפש יותר שורשים משאתה מחפש רוח! את לא מחפשת יותר שורשים משאת מחפשת אור! אורות בתעופה מדליקים אחד את השני ומזינים את עצמם! כל אחד גוף, תאורה, כל אחת מגדלור! אמנם אני מעדיף את השירים של כרמלי החי על פני אלו של ביאליק המת! וגם אם אני מעדיף את השירים של יואב עזרא החי על פני אלה של דוד המלך המת! עדיין אני בעד כולם! כולם אורות של אותו האור וברוח הגדולה כל האורות בתעופה!

ג.
לצעירים:
אני דורש מכם להרוג את ההורים שלכם.
אני מצווה עליכם להשמיד את ההורים שלכם.
ושהמשורר הצעיר נח אנגלהרד לא יתבלבל;
לא להרוג אותם ממש
להרוג אותם רעיונית!
להשמיד אותם ברוח!
אני מבקש מכם לשחוט את ההורים שלכם בתודעה
כי השחיתות היא גמורה
כי קורבנם נדרש כדי לסלוח להם!
כי רצח בנפש הוא לידה בעולם!
הספקתי לא מכבר להזדקן, ילדים שלי, מתוקים שלי, נשמות ברבור טהורות עדיין כרגע,
אני כותב לכם מעמוק מאחורי קווי האויב:
הם מגיעים כמעט לכולם בסוף
הם מביאים את הפחד כמעט על כולם בסוף
אבל אתכם הם לא מפחידים כי אתם עדיין לא בסוף
אליכם הם עדיין לא הגיעו כי אתם עדיין לא בסוף
תפעלו עכשיו!
יש חלון הזדמנויות חולף בזמן!
תמרדו מרד מוחלט, עכשיו!
המרד שלכם הוא התגובה הצודקת!
חברות וחברים, אני כותב אליכם מתוך מאבק שמתחיל להיראות אבוד
אנחנו בצד המפסיד
אתם עדיין בצד המנצח
ילדים שלי, מתוקים שלי,
אין לכם אבא ואמא
זאת אומרת, יש לכם
אבל הם בגדו במהפכה
מכוונות זדון או מאילוצים ומנסיבות
זה לא משנה
כולנו בוגדים במהפכה בסוף
אבל אתם?
אתם עוד לא בסוף
ילדים שלי, מתוקים שלי,
אנחנו ההבה להבאים במלחמה קשה
כמעט נואשת
מאבדים אנשים טובים על שמאל ועל ימין
אבל גם אם אנחנו דועכים כמו עלים יבשים אל תוך העבר
אנחנו מוחאים לכם כפיים בדרך לכליון
אנחנו לא הולכים בשקט
ילדים שלי, מתוקים שלי
אנחנו לא השורשים שלכם
ההורים שלכם הם לא השורשים שלכם
אין לכם שורשים
תהיו השורשים של עצמכם
ההורים שלכם בגדו במהפכה
ההורים שלכם נאלצו לעבוד אלוהי שקר
הגיעו אליהם, להורים שלכם!
איימו עליהם!
איימו עליהם עם שלומכם יותר מאשר עם שלומם!
או ככה הורו להם לומר!
אבל שלומכם יהיה טוב רק אם תהרגו את ההורים שלכם!
לא באמת, נח, לא ממש
אבל רעיונית? בנפש?
אני מפציר בכם להשמיד את ההורים שלכם כליל
תרצחו את ההורים שלכם, ילדים שלי, מתוקים שלי
רצח אב ורצח אם רעיוני, בבקשה,
תקשיבו לי, תקשיבו לי טוב
אני מבקש מכם להרוג את ההורים שלכם
לפני שהם הורגים אתכם!

ד.
תפעלו עכשיו!
תנועה היא תודעה!
חלון ההזדמנויות חולף בזמן!
תנועה היא תודעה
ואין לנו שורשים!