נותר לנו זמן מועט כל כך, ועוד פחות מכך כוחות, לסגור קצוות כה רבים, שהידלדלו מתוכנו והשתרכו אחרינו על מדרכות העיר. רשרוש הפרימה ליווה אותנו ללא הפוגה, מטריד כמו צלצול באוזניים. והעיר הזאת, שבימים כתיקונם הייתה לנו עולם ומלואו, התפרקה בבת אחת לבליל חלקים שסכומם נופל מן השלם. עצי השדרות לא הִתוו עוד רצף מונומנטלי, אלא עמדו עץ־עץ לעצמו, מעורטלים, מעוקלים. מסילות הרכבת התחתית התעקמו, יצאו בן־לילה מכלל שימוש. עובדי הרכבת, שגילו את הנזק לפנות בוקר, השאירו את עשרות הַקטרים והקרונות במוסך שבשולי העיר, והמסכים בתחנות, האמורים לציין את משך ההמתנה עד הרכבת הבאה, נותרו מאופסים. המנהרות הריקות התמלאו מיד בנשמות מתות, שקופות למחצה, שהחלו לשייט אנה ואנה באוושה שרקנית. כך קרה שהעיר הזאת, שבדרך כלל קל כל כך לנוע דרכה, התפצלה לשכונות מבוזרות. כדי לבצע את משימותינו, נאלצנו ללכת ברגל מרחקים עצומים, כשבאוזנינו מעקצץ רשרוש הקצוות הלא סגורים. הרחש הזה ייסר אותנו כמו עינוי סיני, ובשלב מסוים ניסינו אפילו לתלוש מתוכנו את הקצוות, אבל כל משיכה בהם כאבה כמו חיתוך בבשר החי. לא הייתה ברירה, המשכנו להיגרר ברחבי העיר עם הסרח העודף; ובמקום להקדיש את תשומת הלב הדרושה למילוי משימותינו, התחלנו לעשות את הדברים כלאחר יד, כמי שכל מבוקשם לסיים. אך מי שכל מבוקשו לסיים לא יסיים, ואת הקצוות הלא סגורים אי־אפשר לסגור כלאחר יד. ההתרוצצות התישה אותנו, העצים העציבו אותנו, הרשרוש הטריף אותנו. אחדים מאתנו, כמוני, שרקותיהם פעמו פתאום כבקדחת, התכופפו מוּכנית בניסיון לחפון שלג לצינון מצחם; ואחרים, כמוהו, שחשו לפתע בקיבתם, התאוו דווקא להבעיר מדורות, להשליך לתוכן שושנים ירוקים; ואילו אתה נמנית עם מוכי הסחרחורת, הנוטים להתעלף, שרגליהם כשלו בבת אחת והילוכם התחלף בהידוס רפה, שהתווה תהלוכת חג נוּגה, בדומה לנוף ילדות מיוּתם. בין כה וכה, רוחנו, שנמתחה עוד ועוד כדי להכיל את גודש סאתנו, מעדה. השילוב בין הנסיבות שאליהן נקלענו לבין סוג המבנה התודעתי שלנו חולל מין נסיגה, כאילו התגלגלנו במורד גרם מדרגות ומצאנו את עצמו שרועים על הרצפה, בקומה נמוכה יותר. כשהתחלנו שוב לנוע, גילינו שהקצוות הגלידו, הפכו לגדמים עגלגלים; הרשרוש נעלם. ליטפנו את הגדמים, שדמו לענפים כרותים, ולא הרגשנו עוד דבר. חשנו שנשארה עכשיו רק משימה אחת, ושגם אם היא תצריך את כל כוחותינו, הרי שהיא לפחות אחידה ומוגדרת, וניגשנו למלאכה בלב שלם, והקדשנו לה את כל תשומת ליבנו, והקרבנו לה את בשרנו.
