זֹאת הָיְתָה הַתְּקוּפָה שֶׁבָּהּ פָּרִיז הָיְתָה כָּל יְהָבִי. כִּי תָּלִיתִי
עָלֶיהָ יוֹתֵר מִמָּה שֶׁיָּכֹלְתִּי לָשֵׂאת עַל גַּבִּי. כְּמוֹ שֵׁבֶט בַּלֶּחִי,
כְּמוֹ שׁוֹט, חָזַרְתִּי הַבַּיְתָה חוֹרֶשֶׁת רָעָה
כִּי עָלַי לְהָמִית נְפָשׁוֹת, וּבַלַּיְלָה חָלַמְתִּי
שֶׁאֲנִי מְמִיתָה. (וְחָלַמְתִּי לִשְׁבֹּר גּוֹרָלוֹת זֶה קַל
וְנִמּוֹחַ; קָצָר. עַד שֶׁבַּבֹּקֶר סְגֻלִּים הֶעִירוּנִי
עַד שֶׁבַּבֹּקֶר קִפְּאַנִי צַוָּאר)
זֹאת הָיְתָה הַתְּקוּפָה שֶׁבָּהּ הִסִּיתִי דָּמִים
כְּדֵי לֹא לְעוֹרֵר מְהוּמָה. זֹאת הָיְתָה הַתְּקוּפָה שֶׁבָּהּ תִּרְגַּלְתִּי הֲבָנַת הַנִּשְׁמָע.
אִם שְׁאָלוּנִי מָה אַתְּ רוֹצָה, עָנִיתִי: אֲנִי מְחַכָּה לִתְשׁוּבוֹת בִּדְבַר גּוֹרָלִי
אִם שְׁאָלוּנִי מָה זֶה בַּיִת, עָנִיתִי: הִנֵּה צִפּוֹר
אִם שְׁאָלוּנִי מָה זֹאת אַהֲבָה, אָמַרְתִּי: צָרִיךְ לִקְרֹא אֶת הָאוֹתִיּוֹת הַקְּטַנּוֹת
לֹא לְפַסְפֵס אֶת הָאוֹתִיּוֹת הַקְּטַנּוֹת!
וְחָבֵר מֵאֵן לְהַרְפּוֹת,
"אֲנִי יָכוֹל לִשְׁאֹל אֶת זֶה קָשֶׁה יוֹתֵר"
וְאָז הִתְפַּצַּלְנוּ בַּשְּׁבִילִים.
זֶה לֹא שֶׁסֵּרַבְתִּי לַעֲנוֹת
פָּשׁוּט לֹא יָכֹלְתִּי לוֹמַר מִלִּים שֶׁהֵן רֶצַח: תַּחְבִּיר שֶׁהוּא לוֹם.
לָכֵן לֹא אָמַרְתִּי לְשׁוּם אֲהוּבָה: הִנֵּה הַדֶּלֶת, תּוֹדָה וְשָׁלוֹם.
כִּי יָדַי הַכְּבוּלוֹת. כִּי הַשֶּׂה הַנִּפְחָד. כִּי הַקָּרוֹן הַהוֹלֵךְ לַמָּקוֹם הָאֶחָד
כִּי אֶת הֶמְשֵׁךְ חַיַּי יַכְרִיעוּ כּוֹכָבִים – אוֹבְּיֶקְטִיבִית! – יְפַלְּסוּנִי
מִבַּעַד סְבָכִים. וּכְשֶׁאַגִּיעַ לַיַּעַד עִם שֶׁמֶן פַּכִּים
לֹא אַגִּיעַ מוּכָן. וּמִן שֶׁמָּלְאוּ כִּיסַי אֱגוֹזִים
כְּבָר יָבְשׁוּ וְקַלּוּ כְּפֶחָם. אֲבָל חָשַׁבְתִּי אָנוּ שְׁתֵּי נָשִׁים
נוּכַל לִכְרֹךְ גּוֹרָלוֹת בְּאָפִיק יְצִירָתִי
מַשֶּׁהוּ שֶׁאֵינֶנּוּ אֹנֶס אַךְ נִכְפֶּה כְּמוֹ דֶּבֶק מַנְגִּינָה
שֶׁדָּמֵנוּ כְּבָר בָּלוּל וְלִבֵּנוּ בְּלִי מֻשָּׂג
מִי הִצְבִּיעָה עַל מִי לָרִאשׁוֹנָה